התפכחות

אמרתי "לא".

התלבטויות.
הוא נחמד, שנון, סקסי, והוא מעוניין. בי.
מתעלמת מן הקול הקטן הזה שלוחש לי: "שוב את מוכרת את עצמך במחיר נמוך מידי"
וקובעת איתו פגישה נוספת.

בבוקר אני יודעת שלא. לא עוד.
כמאמרה החכם של שפחריפה:
"זונה חייבת לדעת מה המחיר שהיא רוצה, גם כשאין מי שמוכן לשלם אותו,
וגם כשזה מפתה, טעות גדולה להסתפק במחירי מינימום".

*
היי, אמרתי "לא".
אמרתי "לא" ונשארתי בחיים...
חשבתי שאני ראויה לתשואות
אבל אתה המום מכך שיכולתי בכלל לשקול את זה.
*

אכן
מאיפה הם מגיעים, ואיך הם מריחים אותי?

איזה ריח יש לילדה שכבר מזמן אינה ילדה
ועדיין מתקשה לומר "לא"
מתוך פחד לאבד אהבה?