“אני רוצה פסטה ברוטב עגבניות לארוחת ערב”
היא בדרך כלל שואלת אותי מה אני רוצה, אבל היינו באמצע פלייטיים אינטנסיבי והיא החליטה להחליט לבד.
“מה ביחד עם זה?” שאלתי “בא לי סטייק”. היא הסכימה “בסדר, תוציא להפשרה”
המשכנו בפלייטיים, ואני חרמן ומתחיל קצת לשתות ולהשתכר. הפלאג בתחת שלי כבר כמה זמן, היא מלקקת לי את הפיטמות, אני מביא ביד.. ואז היא אומרת לי “אתה מכין היום ארוחת ערב. אתה יודע למה?”. חשוב לדעת, אני לא מש מבשל.. רק לא מזמן למדתי להכין סטייק ואני עדיין מתלמד. היא שפית, וגם אוהבת את זה מאד. “למה?” שאלתי, חרמן בטירוף. “כי אתה לוזר. כי העובד שלך גנב לך את העסק מתחת לאף שלך. חודשיים אני לא פה ואתה מתפרק. אתה לוזר. ולוזרים כמוך לא מגיע להם שיבשלו להם, הם אלה שמכינים לאחרים. אז היום אתה מכין ארוחת ערב.”
כשהגיע הזמן, והסטייק הפשיר, היא שלחה אותי להכין, ערום, ועם הפלאג היה עדיין בתחת. “אני רוצה ספגטי אנג’ל-הייר ואין מספיק לשנינו אז תכין לי את זה ותכין לך משהו אחר”. היא באמת מתיחסת אלי כמו משרת היום.
התחלתי להכין את האוכל והייתי רעב מאד. פחדתי שהיא תעשה משהו. שהיא תגרום לי להכין סטייק עסיסי, מעולה, ואחרי שהצלחת שלי תהיה מוכנה ואני רעב ומתכונן לאכול, היא תזרוק אותה לפח. אני יודע שהיא עשתה דברים כאלה לאחרים והיא ללא ספק אכזרית היום.
האוכל מוכן. היא לא עשתה כלום. חושש. מביא את האוכל לסלון. הפלאג עדיין בתחת. אני לא אוהב לאכול עם פלאג בתחת, והיא יודעת את זה. אבל אני מבסוט, לפחות אני אוכל את הסטייק.
ואז היא אומרת לי להוציא את הפלאג. שמחתי, הוצאתי את הפלאג, והתישבתי. היא לקחה את הפלאג, הראתה לי כמה הוא מלוכלך, ואז… ניקתה אותו על הסטייק שלי ובפסטה. מרחה אותו הלוך וחזור עד שהיה “נקי”.
“בתיאבון” היא אמרה, וישבנו לאכול. את שאר הערב אני לא כל כך זוכר..