היא לא הייתה פה ב-10. היא שלחה לי סמס, להגיד שהיא גמורה, ושהיא צריכה קצת איזון ושהיא ילדה רעה ושאם אני בכל זאת יסכים לקבל אותה היא תגיע יותר מאוחר.
דיברתי איתה קצת והייתי נחמד. לא ידעתי אם היא נשברת או פשוט מתנהגת לא יפה. אני עדיין לומד אותה. אמרתי לה שאני אסכים לקבל אותה, אבל שהיא הולכת להישאר רק עד 4 למחרת אז שלא תגיד אחר כך שהיא לא ידעה. שאלתי אותה גם מתי היא רוצה להגיע וציינתי בפניה שזה אפילו לא מספיק מזן כדי להכין לחם לפני שבת (יש לי מכונה, אני לא באמת יודע להכין). היא אמרה שמגיע לה שאני ארצה לראות אותה יותר ממה שאני רוצה לחם.
התבאסתי. תיכננתי שהיא תכין לי ארוחת בוקר וקפה וכל הדברים של הבוקר שאין לי כוח אליהם. תסדר לי את המטבח. ידעתי שיהיה לי יום קצר ואני אוכל לבלות איתה אחר כך. מאד התחשק לי שהיא תאכל לי את התחת. כמה שהיא אוהבת את זה.
אחרי שסיימתי את היום שלי הייתי ממש משועמם מבואס. הטלפון שלה היה כבוי וכשסוף סוף תפסתי אותה ואמרתי לה שאני עצוב ותיכננתי שבזמן הזה היא כבר תהיה פה לטפל בי היא אמרה שהיא תגיע במהירות האפשרית.
כשהיא הגיע הייתי בטלפון. היא מיד נכנסה והתחילה לעסות לי את הגב. סיימתי את השיחה ועברתי לקרוא איזה מאמר שהיה מאד מעניין אבל קצת ארוך. אחרי זה הייתי קצת בפייסבוק. אחרי שעה בערך היא התעייפה והתישבה על הספה. אמרתי לה היי וקישקשנו קצת. היא הכינה נרגילה ולבקשתי הראתה לי איך התחת שלה נראה אחרי כל המלקות שהיא קיבלה פעם קודמת. נראה שהחבורות עוברות אבל האיזור רגיש בצורה מיוחדת. היא הייתה צריכה להוריד מכנסיים ולהישאר בתחתונים כי זה כאב יותר מדי. שלא לדבר על לשבת.
מתישהו הגענו ללדבר על זה שהיא לא הייתה פה ב-10.
עוד לפני שהגענו לעונש נתתי לה הזדמנות להסביר לי מה קרה והיא שמחה מאד, היא לא ציפתה לזה. היא פשוט הייתה עייפה מדי. הסברתי לה שהיו לה עוד אפשרויות, כמו להגיע ולבקש שנ”צ או כל דבר אחר וניסיתי ללמד אותה איך לפעול בשיקול דעת נורמלי. אחרי שהיא לגמרי הבינה והפנימה את ההשלכות שהיו לזה עלי ועד כמה מה שהיא עשתה היה לא בסדר הגענו לדבר על העונש.
היא התחילה להזיע. על המצח, וכל הגב שלה היה רטוב. “את מפחדת?” “כן. אני יודעת מה עשיתי ואני מפחדת מהספנקינג שאני הולכת לקבל.. אפילו לשכב על הספה ככה, המגע של הכרית על הישבן שלי כואב כל כך. לא שזה אמור לעניין אותך, זה מה שמגיע לי, אני פשוט מפחדת..”
רגע, מה? רק התחלנו. “לא שזה אמור לעניין אותך, זה מה שמגיע לי”? איך את כבר כל כך מבינה את כל הדברים האלה? את לא אמורה לנסות להתחמק מהעונש?
אמרתי לה “תראי, איחרת ב7 וחצי שעות. העונש הראוי הוא שתצטרכי לעזוב פה 7 וחצי שעות מוקדם יותר. זילזלת בהזדמנות להיות איתי, דחית אותי ב7 וחצי שעות, אז זה מה שתקבלי בחזרה” הלב שלה נפל. כבר ידעתי שאני רוצה משהו אחר, אבל רציתי לראות איך היא תגיב קודם. זה קצת מעצבן כי זה באמת העונש המתאים והיא צריכה את זה. אבל לא התחשק לי לראות אותה רק לחצי יום לפני שאני טס לחודש. למרות שלחנך אותה זה חשוב, אני מעדיף להנות מזה. “אבל אני לא רוצה לעשות את זה בגלל שאני אוטוטו טס. נצטרך למצוא משהו אחר. אולי באמת ספנקינג. מה את חושבת שאני צריך לעשות?”
היא הציעה עונש שלמרות שהסכמתי שהיא תבוא, היא לא תזכה לבלות איתי ותהיה בחדר אחר. אמרתי לה שבשבילי זה כמו לשלוח אותה מוקדם וזה לא מתאים לי היום בגלל הטיסה והיא הוקלה. שקלתי לתת לה לעשות 7 וחצי של כתיבת שורות מיד כשהיא חוזרת הביתה מחר ב-4 וזה היה נראה לה ראוי. ירדתי מזה בגלל שיש לה מפרק הנקוע, אפילו שהיא התעקשה שהיא יכולה לעמוד בזה.
היא הביעה דאגה שוב מהספנקינג. היא חושבת שזה ראוי אבל הספקינג שהיא תצטרך יהיה חמור והיא מפחדת שהיא לא תוכל לעמוד בזה. אמרתי לה שהתחת שלה ממש רגיש ואני יכול לגרום להמון כאב בזמן קצר יחסית. “זה לא כאילו אני אצטרך שעתיים”, הגזמתי. “שעתיים זה מה שהייתי אומרת שמגיע לי” היא ענתה. מי את ומאיפה באת, כריסטינה?
היא גם חזרה שוב ושוב על זה שאם אני חושב שאני צריך לשלוח אותה הביתה מוקדם ואם זה ירגיש לי נכון אז לעשות את זה, למרות שהיא ממש לא רוצה.
ידעתי שלא בא לי שהיא תלך מוקדם, ושהיא לא תעמוד בספנקינג הרציני שמגיע לה. מה גם שספנקינג לא הכי הרגיש לי מספיק, בלי קשר לכמה הוא כואב. חסר משהו בשביל ללמד אותה לקח.
“טוב, החלטתי מה זה יהיה. את תקבלי הצלפות עם הקרופ” היא לא סובלת את הקרופ, ובצדק, “עם הידים שלך קשורות מעל הראש. ככה תוכלי לקבל המון כאב בהרבה פחות משעתיים כך שתוכלי לעמוד בזה. אני ממש מאוכזב מזה שלא באת בזמן. תיכננתי לזיין אותך בתחת”, היא מתה על זה, וביקשה את זה המון לאחרונה “ואז לתת לך למצוץ לי קצת, ובסוף לגמור לך על הפנים”, מאז שעשיתי את זה לפני חודש היא לא מפסיק לפנטז על זה “אבל עכשיו בגלל מה שעשית, את לא תקבלי שום דבר מזה כל הסופ”ש. את דחית אותי בבוקר, ועכשיו תענשי בזה שאני אדחה אותך. ככה לפחות לא תצטרכי ללכת הביתה מוקדם”
היא התבאסה מאד והרגישה רע על מה שהיא עשתה וחיבקה אותי. אחרי כמה דקות שהיא עיכלה קצת מה הולך לקרות שאלתי אותה אם לדעתה לעונש הזה תהיה אותה השפעה כמו לשלוח אותה הביתה מוקדם מבחינת ללמוד לקח בשבילה. היא הודתה בכנות שלא, אבל שזה די קרוב. אמרתי לה שאני סולח לה על ההפרש.
היא שאלה מתי ההצלפות ואמרתי לה שאחרי ארוחת הערב, נקבע לחצות. היא איבדה את התיאבון מהלחץ של לחכות לזה. הסברתי לה שזה חלק מהעונש, ושהיא הולכת לקבל ספנקינג קטן עכשיו בתור הקדמה.
התחת שלה באמת היה רגיש. ועד שסיימתי עם הספנקינג (יחסית לא הרבה, אבל באמת לא כל כך ריחמתי…) היא כבר בכתה מכל הלב והתנצלה המון. חשבתי שזה יהיה טוב אם היא תקבל הזדמנות לעשות את זה הכי מהר שאפשר כדי שלא תסחוב את האשמה ותשתגע (ותשגע אותי).
היא לא יכלה לשבת אחרי זה. בכלל. היא בקושי יכלה לזוז בלי לצלוע. היא התגאתה בזה שאחרי כמה זמן שהיא עומדת היא מצליחה ללכת נורמלי. ואז היא צלעה חזרה מהמטבח.
ידעתי שהדבר הכי בעייתי שהיא אמרה היה ה-“מגיע לי יותר” הזה שהיא אמרה בבוקר. אני כבר רואה איך זה הולך לעלות שוב בעתיד כל פעם שיבוא לה דרמה. צריך לנסות לנטרל את הפצצה הזאת כבר מעכשיו. העליתי את הנושא ושאלתי אותה למה שהיא תגיד דבר כזה. ציינתי בפניה שהיא הכי מרוצה ומאושרת מאז שפגשתי אותה ושאנחנו מסתדרים הכי טוב ושאלתי מאיפה זה מגיע.
היא הסבירה שכנראה זה מה שמפחיד אותה - שהיא מרגישה כל כך טוב. ובגלל זה היא נאבקת בזה. זאת ההגדרה של דרמה, אבל לא אמרתי את זה. במקום זה אמרתי “לא מגיע לך יותר. זה כל מה שמגיע לך, את שפחה. אין בשבילך יותר מזה” וגם הזכרתי לה שאין לה זכות להפסיק עד שאני משחרר אותה בלי קשר לאיך שהיא מרגישה. דיברנו על זה עוד קצת ויותר מאוחר סתרתי את עצמי עם “תיזהרי שלא תקבלי את מה שביקשת ונהיה במערכת יחסית ונילית, ולא יגיע לך להיות השפחה שלי”. פעם אחת שפחה זה מעל ונילי, ופעם אחת זה מתחת.. קיוויתי שאחד מהם יתפוס.
התחרמנו קצת על הספה ותפסתי אותה חזק בתחת הכואב והיא כאבה מאד. נתתי לה להרגיש איך זה בזמן שאני מנשק לה את הצוואר ומלקק לה את האוזן. נראה לי שהיא אהבה את זה. היא גם כן חירמנה אותי וליקקה לי את הפיטמות. כשהעניינים התחממו אמרתי לה “בואי נלך לחדר שינה ונזיין אותך בתחת” “עכשיו?” היא התרגשה. אמרתי לה שכן והיא קמה מהר ואז אמרתי “אה רגע, אסור לך…” היא הייתה מאד נבוכה והתחילה לצחוק ולקרוא לי בנזונה. נקרעתי מצחוק והיא הייתה אדומה. ציינתי בפניה שאם היא הייתה מתנהגת כמו שצריך היום זה מה שהיה יכול לקרות.
עשיתי את זה שוב כשהכנו אוכל. התחרמנו, הצמדתי אותה לקיר והשתפשפתי על התחת שלה. הורדתי אותה על הברכיים והוצאתי את הזין. “אתה רק עושה לי טיזינג נכון?” היא הבינה נכון. נתתי לה למצוץ את האצבעות שלי במקום את הזין, ודאגתי שהפה שלה יהיה ממש קרוב לזין שלי. היא התחננה. הכנסתי אותו בחזרה ואמרתי לה לנשק לי את הרגליים. כמה היא אוהבת את זה. פוט פטיש על סאבית. פעם ראשונה שלי.
עד שהאוכל היה מוכן כבר היה מאוחר והיה צריך לדחות את העונש שלה. ראיתי באיזה כאבים היא מהספנקינג-הקדמה ודחיתי אותו לצהריים. שיהיה לה עוד זמן לפחד, למה לא.
התחרמנו עוד קצת במיטה והיא עשתה לי מסז’ ברגליים עד שנרדמתי.
בבוקר קמנו והתחרמנו עוד טיפה לפני שהיא עשתה לי את המסז ברגליים של הבוקר. שאלתי אותה אם היא נהנית והיא אמרה שכן והודתה לי. הזכרתי לה שחבל שהיא לא יכולה לקבל את הגמירה שלי על הפנים שלה כי ממש בא לי. היא הרגישה רע שוב עם מה שהיא עשתה. שאלתי אותה מה היא תעשה בפעם הבאה שאני אגיד לה להיות פה ב-10 והיא אמרה “אני אהיה פה ב-8”. שאלתי “כן? גם אם תרגישי שמגיע לך יותר?” והיא ענתה בכנות מפתיעה שוב - “כן. באתי בקטע ונילי כשאמרתי את זה ואני מצטערת. אני צריכה את זה. אני צריכה את המבנה, הנאמנות והמשמעת” ואז היא ביארה “נאמנות במובן של כשאני מפשלת אני צריכה לשאת בתוצאות”. מילה קצת מבלבלת, אבל הבנתי למה היא התכוונה והייתי גאה בה על זה. אמרתי לה, שתדע.
היא קיבלה את העונש שלה לפני ארוחת הבוקר, ב-1 בדיוק, כי קמנו מאוחר. בגלל המפרק הנקוע לא יכולתי לקשור לה את הידים מעל הראש לדלת כמו שרציתי. השכבתי אותה על המיטה עם ספרדר-בר והצלפתי בה. פרט לפעמיים, בעיקר על הירכיים שלה. היא בכתה המון וביקשה סליחה. בסוף חיבקה אותי ואמרה תודה.
שאר היום היה ממש נחמד. אכלנו, ראינו טלויזיה ומדי פעם התחרמנו ו/או הכאבתי לה בתחת הכואב.
קצת לפני שהיא הלכה בזמן שהכאבתי לה די באגרסיביות ודחפתי לה אצבע לתחת היא שאלה בגעגוע עתידי “מי יענה אותי ככה עכשיו חודש?” והודתה בפעם הראשונה בקול רם שהיא אוהבת את העינויים. מאד. היא ביקשה להשתמש במשרד שלי כשאני לא נמצא והצעתי שהיא גם תנקה ותסדר לי את הבית כדי שאני אחזור לבית נקי מושלם. היא אהבה את זה מאד.
אני מחפש להכיר מישהי עכשיו לקשר רציני, והיא יודעת את זה. היא גם יודעת שזה לא יכול להיות בינינו כי היא גרושה בת 46 עם 2 ילדים ואני רוצה משפחה משלי מתישהו. שאלתי אותה מה היא תעשה אם אני אחזור מישראל נשוי. היא צחקה ואמרה שהיא חשבה על זה. זה הצחיק אותי מאד. שאלתי אותה אם היא תוכל להמשיך לשרת אותי והיא אמרה שזה לא יהיה פייר כלפי האשה שלי. “ומה אם היא תסכים?” שאלתי. “אני אצטרך לראות אותה אומרת לי את זה בקולה, אבל אם היא תסכים אז כן” היא ענתה. “ומה עם אני אחזור נשוי, עם אישתי?”. קיבלתי אותה תשובה. אם היא תגיד לה שהיא מסכימה אז כן. הייתי גאה בה על כמה שהיא שפחה לפני כל דבר אחר, ואמרתי לה. היא שמחה, והלכה הביתה.
דברים שלא דיברתי עליהם:
- כמה שהיא הודתה לי כל הזמן על דבר שהיא עשתה
- כל הפעמים שהיא אמרה “אני כל כך אוהבת לרצות אותך” כשהבגתי שביעות רצון מדברים שהיא עשתה