סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני, והחיים המעניינים שלי

אף פעם לא שוכחים את הפעם הראשונה. פשוט יש כל כך הרבה שהחלטתי לתעד (Extreme).

סתם בלוג על החיים שלי, כדי שאני לא אשכח כשאהיה זקן.
הבלוג הוא היומן שלי. כל מה שכתוב קרה כמו שהוא כתוב ובלי הגזמות או המצאות.
הסיפורים היחידים מתויגים כ"Story Time" ולא נכתבו על ידי. אין הרבה כאלה.
לפני 8 שנים. 27 ביולי 2016 בשעה 3:14

סורי על האיחור הקל, אני אשתדל לדייק יותר בזמנים.

 

לפני 4 שנים בערך, כשעוד הייתי עם א’, כתבתי פוסט על זה שהיא רוצה לקעקע את השם שלי. בפוסט ההוא ביקשתי עצה (ולא ממש קיבלתי, אולי אין לי כל כך הרבה קוראים), אבל בסופו של דבר לא הסכמתי שהיא תעשה את זה, ואני חושב שזו הייתה ההחלטה הנכונה.

 

לאחרונה כריסטינה התחילה לדבר על זה גם כן, על לעשות קעקוע עם השם שלי. יש לה כבר קעקוע או שניים (זה לא עושה לי כלום אז אני נוטה לא לשים לב), ומצא חן בעיניה הרעיון. חשבה אולי לרשום בעברית שיראה יותר אקזוטי. גם הצד הדומי שלה יצא החוצה קצת. היא הציעה לרשום את השם שלי על כף הרגל, כדי שתוכל “לדרוך” עלי כל היום. זה היה קצת סקסי.

 

למרות זאת, עדיין קצת נרתעתי מהרעיון. אמרתי לה לא. דיברנו על דברים אחרים וחשבנו אולי על פירסינג בפופיק. זה מאד מצא חן בעיניה.

 

זה לא קרה עדיין. אני אעדכן אם זה יקרה. אנחנו רבים לעיתים קרובות, אז נראה כבר.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י