מכירים את הימים האלה שהמחשבה היחידה היא " למה לכל הרוחות יצאתי מהמיטה בבוקר?" בטוח מכירים.
לא יודעת מה התשובה שלכם, אבל תשובתי הכנה היא שאם לא הייתי יוצאת מהמיטה בבוקר היה בורח לי פיפי. ואז היום המחורבן הזה היה מתחיל בכביסת מצעים, מה שהיה עושה אותו למחורבן עוד יותר.
אז אתמול היה כזה יום. וזה לא שהצטערתי שיצאתי מהמיטה. הצטערתי שסבתא של הנגר שבנה את המיטה הזאת בכלל נכנסה למיטה ונהיה נגר, ונהייתה מיטה , והייתי צריכה לקום ממנה בבוקר. מה שנקרא ינעל אבי אבי אביו. איזה יום חרא!
מניתוח האירועים עלתה תובנה , מוצקה, מהותית ולא ניתנת לסתירה - בני אדם זה חיה גרועה.
גופנית כל פיפס משבש להם את המערכת. נגיד מיגרנה- ראיתם פעם חיה עם מיגרנה? כבשה שיושבת בצד כל עם טלף על המצח? שולחת את הטלאים לשכנים כי היא לא מסוגלת להכין להם אוכל? ציפורן חודרנית? לכלב שלכם היה פעם ציפורן חודרנית? מקסימום כירסם אותה לאט לאט עד שעברה. כאב, דיממם קצת ועבר. אבל אנשים? כל דבר משבש אותם. חיה נחותה.
עכשיו, קחו בערך 30 כאלה, כל אחד עם הקושי הגופני הפעוט שלו, תוסיפו לזה קורטוב של 3-5 ילדים בבית כי חופש, קמצוץ של פקקים בדרך לעבודה, או בדרך חזרה ממנה, נייד שנפל , אוטו שלא הניע, מעוף דקורטיבי של זבובים שנכנס דרך הדלת רשת שלא נסגרת כבר חודש - ותקבלו את קבוצת האנשים הנירגנת המעייפת והבכיינית ביותר ביקום.
ומעל כל הטוב הזה, תמנו גם איזה חקלאי שעשה שטות ופיזר זבל במקום אסור, עם כל הריח הנילווה - ואז, כשסיימתם לחבל גופנית, נפשית וריחנית בציבור -
שימו מישהו בעמדה של מתן שרות לאוכלוסייה הזו, שגם משלמת מיסים לא עלינו - ותראו איזה יום חרא תקבלו.
אה, כן. והמזגן התקלקל. ( פרט קטן ושולי ששכחתי לספר עליו... )
ועכשיו ראו זה פלא. עבר יום, כמו שאמר רט בטלר בחלף עם הרוח ( אוי איזה סרט ארוך....) וזה לא נהיה יותר טוב. הבטיח המניאק שמחר יום חדש. והנה, מחר נהיה היום , וגם היום חרא. שקרנים כולם . או שאני כנראה לא ממש סקרלט אוהרה . גם אופציה.
