אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

באופן די מפתיע, היום הראשון של הסתיו- המוכרז רשמית ב21.9 הגיע השנה עם עננות גבוהה וסיכוי לגשם גם במדבר המכונה ארץ הקודש.

כמה לא מפתיע, עם זאת, שמיד למחרת הגיע חמסין. 

 אפשר לציין דבר אחד משמח - בערבים כבר די נסבל, והחצבים, שיהיו בריאים, מסיימים סוף סוף לפרוח, ככה שהנודניקים שמצלמים אותם כל הזמן, ומפרסמים תמונות של עמודי הפריחה המשמימים האלה,  יפסיקו עם זה ויעברו לדיונים מתמשכים על מפלס הכינרת והסיבות האקלימיות והפוליטיות לנומכו .

חברת החשמל מבשרת לנו, בתשדירים אין סופיים שאנחנו משלמים עבורם,  שהיא מודעת לבואו של החורף ונערכת באופן מיטבי ויעיל, למשבר החשמל הבא, שיגיע, כמה מפתיע ביום הראשון שבו הטמפ' תגיע לטמפ' סתוית רגילה במדינות מתוקנות, או שהרוח תעבור במעט את הגדרת המשבים הקלילים.

לעיריות עדין לא היה מתי להיות מופתעות , אבל סביר שגם הן נערכות שוב להיות מופתעות ומוצפות, נטולות רמזורים וקרוסות תקרות בבתי ספר. בעיקר בדרום העיר. 

ואני? אני אהיה מופתעת, ושמחה,  אם השנה הזו תתחיל בטוב, תמשיך בבסדר ותסתיים - בכל אופן שהוא, בלי עזרת השם. תודה. נסתפק בזה שהשנה הוא יעזור ב" לא להפריע ". תודה .

אז סתיו שמח, ושנה לא רעה בכלל. גם שנה סבירה ובינונית תתקבל  בברכה. 

בימי תור הזהב, כשעסקתי  ביחסי שליטה " אמיתיים ", (כלומר בעיקר אני הייתי חוטפת מכל הבא ליד, ומעוד מכשירים  שונים ) 

היה כמובן האפטר הנודע. שכלל בזמנו בעיקר קפה , שאני הייתי מכינה, עם תחת אדום ואיפור מרוח, ועוגיות / עוגה או סתם משהו טעים , שאני הייתי מביאה ( שולטים מסוקסים לא דואגים לזוטות שכאלה ) . 

במסגרת השיחה, שהיתה בדרך כלל קולחת, ומצחיקה והשכיחה ממני למה אני כל כך שונאת את הענין הזה שהיה שם קודם, עלה מדי פעם נושא הגבולות - ומתי צריך להפסיק. אחרי שהורדנו מעורבות שכנים ( אני קצת קולנית כשנכנסים לי לתחת בלי אזהרה ) או מעורבות של כוחות מד"א וצוות המיון ( כשמתקשים להוציא את הויברטור החדש מהמקום שהוא תקוע בו , לא לבלוע ולא להקיא ) או סתם אירועים שמערבים נוזלים שלא שייכים - נשארנו עם קו אדום אחד מובהק, מהותי, ובלתי מתפשר. 

" כשאני ארגיש שאני בכלא בארגנטינה, זה מבחינתי סוף המשחק " הייתי אומרת לו. השילוב הנורא של השפלה עמוקה עם כאב עצום  ואובדן היכולת לבחור - כשהם חוצים איזה קו פנימי, היו גבול מאוד מובהק. (שאכן בשלב כל שהוא נחצה באופן כזה או אחר והמשחק הסתיים שם.)

2 חברות ללימודים באותה תקופה, שיתפו אותי בקצה של הקצה בענין - והאימה שהיתה כרוכה בשמיעת הסיפור שלהם, מצונזר, מרוכך, מעודן ועדיין - קטסטרופה שאין הרבה מילים לתאר אותה.

וכל מה שצריך לעשות זה להחליף את השם של המדינה, ככה מדי פעם. כל פעם יש מדינה כוכבת חדשה. 

בני אדם זה זבל של חיה. 

במהותי, אני " צמודת קרקע, מצפון לחדרה ". כן, אני מאלה. מקום קטן, כולם מכירים את כולם, מרביתם קרובי משפחה זה של זו, וזו של ההוא, אין חידושים ואין המצאות. חוות נמלים קלאסית, שלא נאמר שמורה אינדיאנית, רק בלי החומרים המשמחים . 

תקופה בחיי הייתי סוג של מילפית. עניתי ,אמנם, רק על חלק מדרישות התפקיד אבל בכל זאת. הבדל הגילאים היה משמעותי, אם כי 14 שנים  זה לא ממש לחטוף תינוק מהעריסה וללמד אותו על החיים, אבל ביום טוב עם רוח גבית, אפשר להעביר את זה.  היו עוד דרישות שעמדתי בהן, אבל בדרישת הדרישות, להיות "כוסית על" לא עמדתי מעולם. אפילו "כוסית תחת" מעולם לא הייתי. 

תקופת המילפיות הראשונה שלי, לא היתה מאוד ארוכה, אבל אינטנסיבית, והתאפינה בעיקר בהסכמה שלי כמעט לכל דרישה של התינוק המגודל. ( מגודל מאוד יש לאמר... ). במבט לאחור היה חוסר איזון מהותי ביחסים האלה. הרגשתי מבורכת מעצם העובדה שהתינוק המגודל חשק בתחת שלי, והתעלם, חלק מהזמן ,מדברים אחרים שאינם עולים בקנה אחד עם דרישות התפקיד. לא הייתי "כוסית על" אך פיציתי אותו ,ביכולות מציצה גבוהות מאוד. (מאוד מאוד ), וביכולת ספיגה גבוה. 

חלפו עברו השנים... היו מאז עוד אירועים, עוד תינוקות נחטפו מהעריסה ( ולאו דווקא תימנים ) וסימנתי עוד כמהV בטפסים של החיים.

עכשיו למה אלאה אתכם בכל הענין הזה? מוסר השכל אין כאן באמת.  בדרך כלל אני מוצאת את דרכי הנה, כדי לקטר על משהו. אז זהו. שגם הפעם. 

מאחר ואני מתגוררת באיזור הספר המכונה  " מצפון לחדרה", בישוב קטן וצמוד קרקע, אני מתקשה עד מאוד לחדש את עיסקי המילפיות שלי. הרי לא יתכן לקיים יחסים עם שכנים ( מסוכן ) , קרובי משפחה ( עד דרגת שני שבשלישי... ) אחים של שכנים, עובדים ( כולל עובדים זרים ) הורים של חברים של הילדים מבית ספר, ילדים מבית ספר, מורים, מורות, מנהלות בית ספר ( טוב, נו, סטוצים קצרצרים לא נחשבים ) וחיילים בשירות סדיר. מי נשאר????? 

שוב דופקים את הפריפריה. ולא במובן הנעים של המילה. חרא ממשלה!!!

אני יושב  על חבילת חציר 

ועל ראשי  זר עם שושנים שלוש

ודוקר לי בתחת 

ודוקר לי בראש. 

לקחתי דוגמא מהדיונים כאן באתר לאחרונה,  בהם הועלה נטחן ניגרס מוצא ואז הועלה שוב נושא  ההסכמה ביחסים . החלטתי שמאחר וכבר הייתי בחרא הזה , וכבר דנתי עם עצמי בעבר, בהקשרים " אתריים" כאלה ואחרים, שוב ושוב על נושא ההסכמה, השנה לא אסכים יותר לאונס הקבוצתי הזה של חג שבועות - אנשים שאין לי ממש חשק לארח, או לראות, או בכלל לדעת שהם חיים, מגיעים אלינו בהמוניהם לראות את שיבולת בשדה ולשמוע את הגבעטרון במערכת הגברה מחרידה למדי ומופרעת רוחות , כל אלה בשדות העמק הקצורים למשעי,  עם הפנים לשמש והגב לאבק. 

ולכן פשוט אמרתי לא! מסתבר שבחיים זה עובד לפעמים. ( אולי כדאי אפילו לנסות את הפטנט הקטן הזה ביחסים בין שולטים לנשלטות? )

ומאחר והצליח לי, ואני פטורה מחג הפשטידות, החלב והחציר, מצאתי את עצמי ללא סיבה אמיתית לקטר. 

כיף גדול . לכן אני משתמשת, ואם זכרוני עמוס הלקטוז אינו מטעה אותי לא בפעם הראשונה,  בקיטור קליל וחביב של יורם טהרלב ורואה את עצמי כאילו יצאתי ידי חובתי. 

חג שמח.

אני כל כך עצבנית שבא לי לשבור משהו מאוד מאוד יקר. פשוט לזרוק אותו על הקיר ובדרך לשבור עוד כמה דברים. 

אז זהו. שאין לי שום דבר ממש ממש יקר. ומעבר לאדי הזעם והקריזה עדיין מקננת הידיעה שגם אם  אשבור משהו זול, אני אצטרך אחרי זה לנקות. 

יאללה, קפה קר עם גלידה. 

מושגים שכדאי להוציא מהמערכת :   

סבר פנים 

מקצועיות חסרת פשרות

נעימות הליכות

תבונה ושכל ישר

יושרה ( אחותה העיבריה של אינטריטי ) 

כנות 

קוצר רוח לסתומים. 

מדובר בכל המחמאות שקבלתי ביום האחרון לעבודתי במקום עבודה מסוים. ועל זה נאמר - אם הכל כל כך טוב, אז למה ? 

דווקא יש לי כמה רעיונות למה, אבל אני שומרת אותם לעצמי. לא לתת אותם לאחרים שאולי עשויים להשתמש בהם בתבונה, שכל ישר ומקצועיות חסרת פשרות...

" אני חושב שהטבעת שלי נשארה אצלך בפנים " הוא אומר לי. 

זה עתה הוא חילץ את האגרוף שלו מתוכי. דקות ארוכות של ישיבה עליו, הרבה רעש, יזע ואושר וסוגי נוזלי גוף מגוונים  ניגרו שם. 

אני שוכבת לצידו, מגניבה מדי פעם איזה ליקוק נעים לאיזור הפטמות שלו, גם הוא מזיע, ומשתדל להאריך ככל האפשר את הזמן שיעבור לפני שהוא יגמור ( טוב, אני גם משחקת לו עם הזין קצת, בקטנה... סוג של הכרת תודה ) 

סליחה??????? אני מתישבת בהיסטריה. זיעה קרה מכסה אותי . לא מעונג. לא, לגמרי לא מעונג... 

מה הפסקת ? הוא נוהם. תמשיכי, סתם צחקתי. 

אתה כזה חרא אני אומרת לו. אתה ממש חרא של בנאדם! ברור, הוא עונה לי. חרא לגמרי. אבל את יושבת עלי כמו כפפה . מתאימים... 

וכל זה היה מזמן לגמרי. 

אז למה נזכרתי עכשיו? 

אולי כי חשבתי הבוקר, שאולי בכל זאת יש איזה מיתאם ( קורלציה למטיבי פיינשמקריות ) בין היותר קצת "חרא של בנאדם" , לבין סוגי סקס קצת שונים מהמקובל באינטנסיביות שלהם. 

וואלה לא יודעת. האופניים הזה חייב להפסיק לעבור כאן כל בוקר עם המכנסיים האלה מהסטרץ'

* וכן. מדובר בטבעת הזו של הרבנות, שיש לי אליה פטיש רציני. 

תגיד, אתה רציני? 

למה? עונה לי רוכב האופניים החטוב עד גועל?

התלבשת בחושך היום? 

לאאאאא. ביקשו שההורים שמביאים את הילדים לגן יתלבשו לפורים גם. מה לא יפה? 

אוי, אני אומרת לו. אוי.... כמה שאתה סתום...מכנסי רכיבה, ריפוד ג'ל בתחת, כל הזין בפירוט רב, מעליהם חצאית טוטו ורודה ( ! ) , ועל קסדת הרכיבה מתנוססות בגאון אוזניים של ארנבת ורודה .

וכך אני מתבוננת בפנטזיה השבועית שלי על סקס חזק, מלוכלך, אסור מאוד, עם ספורטאי שרירי ומתוחזק היטב, שלוקח בכוח, ועושה רק מה שכתוב בספר שאסור- כל הפנטזיה קורסת לתוך חצאית טוטו ורודה ואוזנים .

יאללה, שיהיה יום נחמד אני אומרת וממשיכה.  הארנבת מסתכל עלי בתמהון וממשיך בדרכו. 

אוף, ילדים זה כזה בעסה. 

יום שישי, אני מתחילה מוקדם עם הסקס. ( סידורים, קניות, ספונג'ה ). עכשיו לפי עולם המושגים אתם יודעים כמה קשישה אני, והאמת שיש לזה הרבה יתרונות. בין היתר, לא חייבים ללכת למספרה לפני שזורקים את הפח. 

אז הוא עוצר לידי אחרי האופניים של הבוקר שלו,  ואני כמובן שואלת אם הוא עשה משהו עם העצות המועילות שקיבל ממני בשבוע  שעבר, ובמקביל מנסה להאריך טיפה את החולצה המרהיבה שאני לובשת, עם תחתונים מתחת אבל לא הרבה יותר.  

לא, לא יצא השבוע הוא אומר לי. 

איך לא יצא אני אומרת לו. יש לך את זה. למה אתה כזה נידח. תנצל את הנתונים.

מאיפה את יודעת איזה נתונים יש לי, הוא שואל. 

מה מאיפה, תפסיקו ללבוש את המכנסי פינוקיו האלה כשאתם רוכבים. כל הנתונים שלכם בחוץ. זה די מגעיל האמת. אבל יעיל. 

טוב, יאללה, לכי לכי הוא אומר. רק דיבורים . לא יוצא לי ממך כלום. 

תשמע, אני מפיקה נאום שישי בבוקר,  מה שאתה צריך עכשיו זאת  מילפית רשעה, שתמצוץ לך כמו שדה מהגהינום, או כמו הומוסקסואל משוגע, שתתן לך לעשות איתה אנאלי מהשווים , שהכל מותר, שתזיין אותך ותזדיין איתך בשיטת חטוף ואכול כי מחר הילדים אצלי, ותעיף ממך כבר את היגון המעייף והמעיק הזה שאופף אותך כבר כמה חודשים טובים. יאללה, צא בכיף ולך לחפש. ( ברור שכל מילה שאני אומרת לו אני בעצם מתכוונת  גם אלי, אבל הוא גבר, ישראלי, שהתחנך על בירכי הסוציאליזם הציוני חסר הגמישות, מאיפה הוא יבין את זה ? ) 

מתחת לעיני הרוכב אופניים החתיך, בוגר האוניברסיטה המצטיין, ( אני לא באמת יודעת , אבל סביר שכן ) הלוחם האמיץ, האב המשקיען , האיש עם הגינה הכי מגניבה בשכונה ועם הסכם הגרושין הכי טרי הוא מסתכל עלי הנער ( 42 ) ושואל בקול מאוד מאוד עייף - את מתנדבת? 

אז תשמע חמוד, אני הכי לא מתנדבת בעולם. כי בתחרות מי יותר מדוכא, ניצחת אפילו אותי וזה לא כזה קל בתקופה האחרונה. 

לך תזדיין קצת, ותבריא. 

קפה , ועוגיה בריאה אני מוכנה לפרגן לך. עם כל השאר תסתדר. לא למדו אותך  בסיירת המפוארת שלך להסתדר לבד בשטח?