אני יושב על חבילת חציר
ועל ראשי זר עם שושנים שלוש
ודוקר לי בתחת
ודוקר לי בראש.
לקחתי דוגמא מהדיונים כאן באתר לאחרונה, בהם הועלה נטחן ניגרס מוצא ואז הועלה שוב נושא ההסכמה ביחסים . החלטתי שמאחר וכבר הייתי בחרא הזה , וכבר דנתי עם עצמי בעבר, בהקשרים " אתריים" כאלה ואחרים, שוב ושוב על נושא ההסכמה, השנה לא אסכים יותר לאונס הקבוצתי הזה של חג שבועות - אנשים שאין לי ממש חשק לארח, או לראות, או בכלל לדעת שהם חיים, מגיעים אלינו בהמוניהם לראות את שיבולת בשדה ולשמוע את הגבעטרון במערכת הגברה מחרידה למדי ומופרעת רוחות , כל אלה בשדות העמק הקצורים למשעי, עם הפנים לשמש והגב לאבק.
ולכן פשוט אמרתי לא! מסתבר שבחיים זה עובד לפעמים. ( אולי כדאי אפילו לנסות את הפטנט הקטן הזה ביחסים בין שולטים לנשלטות? )
ומאחר והצליח לי, ואני פטורה מחג הפשטידות, החלב והחציר, מצאתי את עצמי ללא סיבה אמיתית לקטר.
כיף גדול . לכן אני משתמשת, ואם זכרוני עמוס הלקטוז אינו מטעה אותי לא בפעם הראשונה, בקיטור קליל וחביב של יורם טהרלב ורואה את עצמי כאילו יצאתי ידי חובתי.
חג שמח.
