אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

אמנם זה היה אתמול, אבל נמשוך את הענין הזה עוד יום , וזהו. אחרי כן נשחרר. 

אני מתכוונת ליום המשפחה הנודע. ברור שיום האם יותר טוב, אבל באיזור חיפה, מחוז ילדותנו, חגגו את יום האם בחנוכה. ( בטח זה היה היומולדת של אשתו / אימו / אהובתו של אבא חושי, ראש העיר המיתולוגי. )

אז נאלץ להסתפק ביום המשפחה הכל כך מכובס. ( כאילו מי ילד את כל הילדים האלה? המשפחה???? זובי משפחה. אמא ילדה אותם. במאמץ רב יש לציין.) אבל לא לשם הדיון השחוק הזה התכנסנו כאן. זה לא כזה משנה. 

מה שכן, היום הזה עושה לי איזה געגוע . ילדי אמנם בוגרים, ועסוקים בעיניניהם המענ ינים והמגוונים. ובחלק מהזמן מתאמנים בלעשות ילדים. אבל להתגעגע לילדותם מותר? 

כמה נעים היה לעסוק בזוטות של קטנותם. ( בלי שיבה מהמזרח, בלי פציעות צבאיות, בלי החלטות מה ללמוד, בלי צער החיים כבוגרים נבונים במדינה שיצאה מדעתה ) סתם פעוטים חוזרים מאושרים ממוסדות האישפוז היומי שלהם ובידיהם תשורות לאמא היקרה  ליום האם - 

זר הסביונים המעוך, מתוכו מציצים כמה צפרני חתול כתומים ואיזה פרח פרג שהקדים לפרוח ולכן עלה על מוקד הזר לאמא היקרה. 

הסיכה הנצחית, מפרי של איזדרכת קמוט, עליו מודבקים בשילוב של דבק פלסטי ונזלת כמה עדשים וכל התפארת המזעזעת מצופה בשכבת לכה שיכולה להחזיק לבדה קיר של בית. 

העוגה המחרידה שנרקחה בחשכת הליל, בשיתוף עם אבא טרוט עינים, בסוד מאמא. מצופה בקרם שוקולד לא מזוהה,  ומעוטרת בחינניות בבמבה אדומה... ועליה כתוב בעדשי שוקולד " לאמ בא בה " ( לאחד מפעוטי הבית היה תחביב לאכול את עדשי השוקולד מהעוגה בטרם עת ... ) 

הו עידן התמימות. ממלכתי תמורת כמה שעות במכונת זמן לשם .... 

יום חמישי אחרון ברצף שבועות שהיו מורכבים באופן כמעט שווה מימי עבודה  וימי חופשה.

משבוע הבא - כל שבוע, שבוע!

וזה רק מזכיר כמה כיף היה שבוע עבודה קצר, ואולי הגיע העת שגם בארץ יונהג שבוע עבודה מקוצר, או אם להיות מדויקים יותר - סופ"ש ארוך.

אולי כדאי להתנות את ביצוע הרפורמה הזו, גם  בהרחבה מסוימת של המדינה, כדי שנוכל  לנצל את הסופשים הארוכים לטיולים, בלי לדרוך איש על רגלי רעהו, ובלי לרצות לרצוח איש את ילדי שכניו, וזה כבר טיפה בעיה.

כמה מצערת העובדה שמי שעוסק בנושא בעיקר, וזאת, מסיבותיו הלא הכי ברורות, הוא דווקא סטיבי / סטיבן / סילבן שלום מוזס.

מישהו יודע איזה יום היום?

כי יש לי הרגשה שיותר מדי פעמים השבוע היה שבת אחר הצהרים, ונדרשו שירותים מיוחדים - עוד יותר מיוחדים מהרגיל. יכול להיות שהיה שבוע עם יותר משבת אחת? ( כי אחרת מישהו יצא כאן פרייר... )

בגלל שהיום כל המדינה היתה פקק אחד גדול- ונסיעה קצרצרה הפכה לשעה כמעט, התקיים שוב הדיון הקבוע, האם מוסיקה תורכית נחשבת מוזיקה מזרחית.

לדעתי לא, לדעתו כן. לא משנה כל כך מה התשובה, עומר פארוק נהדר בעיני. רך, מרגיע ונעים. מתאים מאוד לפקקים ישראליים מיוזעים ואגרסיביים.

שבת שלום, שבוע טוב, חג שמח . ( כל התשובות נכונות, כנראה )

להיות חולה ביומולדת.

( מדד פולי מודד כמה פולני אפשר להיות ... ומעיד בעיקר על רמת הסבל הבלתי נסבלת של הנמדד בנקודת זמן מסוימת , שבה כולם חוץ ממנו נהנים מאוד , כמובן )

אבל אין דבר, ביומולדת שלך אני אהיה בריאה.

איזה קטע. כבר שנה הבאה.

ביום השני של החג, בעודנו הלומי יותר מדי אוכל, יותר מדי שינה והרבה הרבה יותר מדי מזגן, ניסינו לזקק ישראליות.

העקרון היה שהמילים חייבות להיות בינלאומיות, כלומר שיהיה להן תרגום בעל משמעות . למשל : הגשש זה מאוד ישראלי. אבל לא ניתן לתרגם  לפינית. או לאנגלית, אם כבר מדברים.  גם ביבי על ניגזרותיו לא עבר.  גם " זין עליך " לא עבר. ( לא בגלל שאין תרגום, אלא בגלל שהישראליות קצת נבלעת )

בסופו של דבר הגענו להסכמה על שתי מילים - חצב , ומפלס הכינרת.

באיזור הדימדומים נשארו " יום חולין" , עם תרגום קצת בעייתי, וחמסין. כי יש חמסין גם בתימן , או בדוביי, או במדבר גובי. זה לא ישראלי פרופר.

בגלל החמסין כמעט היו מכות. גם בגלל ביבי אבל מסיבות אחרות.

( ולא אכפת לי שיש חצב גם בארצות אחרות. איזה, אגב? )

שמחר, יהיה חופש. אבל לא חג. סתם חופש.

אף אחד לא יבוא להתארח עם מתנה, ועציץ, לבוש בגדי חג, רחוץ ומבושם. אנשים יבקרו אחד את השני בכיף ושמחה, רק כי בא להם להפגש.

אף סיר , קערה, גיגית, טרמוס, צלחת, תבנית או קופסת פלסטיק לא ישונעו  ממקום למקום באוטו מהביל ודחוס פרחים, אוכל ארוז בכלי אריזה שונים, מתנות, כלב, ותיקים על כל מיני דברים שאולי צריך כי " חג והכל סגור".

סתם יהיה יום חופש מקסים וכיפי. ייפסקו לאלתר שיחות הטלפון הבלתי נגמרות האלה עם ה : " שנההההההההההההההה טובה ". לא ייאמרו יותר קלישאות כי בימי חול לא אומרים קלישאות,  אלה מנהלים שיחה הגיונית וסבירה. מבול השוקולדים והעוגות יפסק ונחזור לארוחות שפויות של חביתה / סלט .  ואפילו המזג אויר יתיצב וישתפר מייד.  נלך לים, או לבריכה , נחזור בערב הביתה, נתרחץ, נראה איזה סרט או נקרא ספר ומחר יהיה עוד יום חופש. כאילו - מה רע?

אבל אם אי אפשר, אז שישאר ככה...

 הבוקר, כשהתעוררתי לתוך ה DUST BOWL הזה בחוץ, ועברו לי בראש סרטים אמריקאים ישנים על תקופת השפל,  ימי תמימות מחד ופכחון נורא מאידך, התחשק לי להיות קצת אמריקאית לרגע.

ומה יותר אמריקאי מאשר הכנת רשימות לשנה החדשה? אז הנה. רשימה לשנה החדשה.  

אז ככה, בשנה הקרובה אני רוצה :

1. להפסיק עם המנהג הגועלי שלי לאכול באוטו . האוטו שלי נראה כמו החצר האחורית של מסעדה די מלוכלכת, אולי רק בלי החתול בפח.

2. להפסיק לעשן. טוב, אני לא מעשנת, אבל זה החלטה כזאת גנרית , שחייבת להופיע בכל TO DO LIST .

3. לרדת במשקל. שוב, סעיף קבוע. וזה שמדובר בסעיף קבוע לא אומר שהוא לא נכון.

4. לעשות שוב קצת שלישיות. עבר מלא זמן מהפעם האחרונה, היה כיף, חייבת לציין . ( בכל רשימה יש כמה סעיפים שמכניסים אותם למרות שברור שהם לא יקרו. ) .

5. באופן כללי, לחזור להזדיין עם קצת יותר מרץ, ואולי איזה טקס בישבן כמאמר מאיר אריאל.

6. להיות יותר נחמדה לחלק מהאנשים . נראה טוב על הנייר. אבל זה עוד סעיף שכנראה לא יקרה. וזו לא אשמתי. התרופות אשמות!

7. להפסיק להאשים את התרופות בכל תחלואי הנפשיים והפיזיים. ואולי להפסיק לקחת אותן בכלל.

8. להתחיל לישון טוב בלילה. ( ממש תלוי בי ...) . גם קשור איך שהוא לסעיף 5.

9. להתחיל לחפש עבודה חדשה. לדעתי הם קלטו אותי שאני מפנטזת עליהם עם תחתוני תחרה וזין מתנפנף ברוח, כשהם מדברים מלא זמן בישיבות .

10. כאן מתבקש סעיף של להפסיק לעשות רשימות מפגרות. אבל רשימות זה כיף, וברור שרוב הדברים לא יקרו. אז אני מכניסה סעיף אחרון - להיות פחות שקרנית. שזה אולי סעיף שניתן לביצוע חלקי... ולהתחיל לעמוד מאחורי מה שאני מבטיחה, שגם זה ניתן לביצוע חלקי.

סתיו נעים.

העולם נעשה כזה נוראי, שאפילו הטמטום האנושי כבר לא מצחיק.

כמה רוע , אפשר לבלוע? ( ואם יותר לי להעיד על עצמי, יכולות בליעה זו לא הבעיה כאן ) .

כמות הזוועות בכל דיווח, על כל דבר, פשוט בלתי ניתנת להכלה. יש הרגשה שכל הדמיון האנושי מתנקז להמצאת דרכים לענות, להציק, להכאיב, להשפיל, להעליב את מי שהוא לא אתה, או בן דמותך המדויק. ולפעמים גם אם הוא דומה לך, אז בו נכאיב לו ואז נוציא את נשמתו. אם אפשר, אז למה לא?

 התחממות גלובלית? מה כ'פת לי. ימי הביניים בפתח, והם יגיעו הרבה לפני הפשרת הקרחונים. ואחריהם יהיה כנראה עידן קרח.

דוגמאות ?

הקיץ לקראת סיום. הימים מתקצרים, בערב  יש רוח נעימה, חצבים, חבצלות חוף לבנות, רימונים וכל השיט הקבוע. 

 סתיו / חורף אני אוהבת. אבל ברגע שרואים אותם מעבר לסיבוב, אני נזכרת שבחורף אצלנו, יש מלא בוץ! וכל היום אני רבה עם כלל דיירי הבית, כולל הכלב שיחלצו נעלים בכניסה. כבר יוצא לי החשק לחורף.

בזמנו, הייתי מובטלת איזו תקופה, והיה מאוד כיף. לא צריך לפרט רבות. יש יתרונות רבים באבטלה, בייחוד לאנשים לא כל כך חרוצים כמוני. רק מה, מאחר ובמילא הייתי מובטלת, ניטל ממני העונג הצרוף של יום חמישי אחר הצהרים , ותחושת האושר לקראת הסופ"ש נילקחה ממני. גם האושר העילאי של חגי ישראל ( ראיתם כמה חופש יש השנה בראש השנה/כיפור/סוכות) היה פחות מזוקק. מיהרתי לחזור לעבודה ולו רק כדי לחזור ולחוות את תחושת השמחה ההיא.

בזמן טיפולים  ( לא החלטתי עדין איזה מילה פחות מגעילה - טיפול או כימו ) יש נשירה. זה ידוע לכל. יש לזה יתרונות רבים, במיוחד למי שכל חייה הבוגרים, ולפחות מאז שכף רגלי השמאלית  דרכה באתר זה, שבו השאלה השניה, או השלישית בכל שיחה היא: " מגולחת?" .

אז כפי שאמרתי כל חיי הבוגרים פחות או יותר אני עסוקה בענין ההוא של ההסרה. והנה, ככה בלי להתכוון נפלה עלי שנה של פטור. לא היה צורך. רק מה, התרופות המכוערות האלה גורמות לכל מיני דברים, אחד מהם הוא אבדן מוחלט של החשק והרצון להזדיין. אז מה יצא לי מזה?

עד כאן דיון קצר בנושא אליה וקוץ בה.  

זהו , אני רוצה להיות הראשונה שמעלה כאן את נושא הסתיו.

הימים כבר התקצרו בצורה די משמעותית, יש עננים אחר הצהרים, יש רוח נעימה ( כמעט ) , וכבר קצת קריר בבריכה בערב.

הילדים מסתובבים כאחוזי אמוק ל"הספיק" עוד משהו בחופש, ובחצרי כבר יש זנב של חצב.

מדהים כמה השילוב של כל הדברים האלה יחד מעודד את רוחי נכאת הקיץ. ולא שזה מטרת קיומו של היקום, אבל בכל זאת. משהו קטן

אני יודעת שזה פוסט מאוד פייסבוקי. אבל מה לעשות. אני כותבת כאן. לא שם. קבלתם התראה בכניסה... ותמיד אפשר לחבק איזה עץ ותחושת הגועל נפש מתעצמת. מאוד ברור לי גם, שבשנים שהייתי עוסקת בנושאים שלשמם התכנסנו כאן, הייתי חוטפת עליו. והרבה ( מאלה שמתבלבלים בספירה בגינם... ואז חוטפים עוד, עד שכל הסוכר הזה נהפך לאדרנלין ומשם הדרך קצרה )

ולקינוח: ממתק סוכרזית וברלנטין . יאםםם