צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

נסיונות כתיבה ראשונים.

עדיין בשלב ה 1/2/3 נסיון. מאה ימי חסד ראשונים נשמע לי קצת מוגזם לבקש - אז אולי שעתיים?
לפני 8 שנים. 20 באוגוסט 2015 בשעה 17:29

 

לא יודעת למה, אבל כל פעם שמישהו מוכר, "מפורסם" מת מהמחלה המעצבנת הזאת - אני נאלצת לצאת ממחלקת ההדחקה

שבה אני מאושפזת רוב הזמן, ולהכיר בעובדה שקורה, לא מעט למען האמת, שמתים מהחרא הזה. זה לא צחוק. ( לפחות יומיים אחרי זה אני לא שותה קפה ולא אוכלת מתוקים. כי אתם יודעים, הסוכר מאכיל את הסרטן. ככה אומרים יודעי דבר ).

 

ואז, דלתות מחלקת ההדחקה נפתחות אחרי  יומיים שלושה,  תלוי כמה גרוע היה הסיפור האחרון, והכל בא על מקומו בשלום.

שהרי כולנו כבר יודעים - סיבת מותנו? נולדנו.

לפני 8 שנים. 20 באוגוסט 2015 בשעה 12:16

בישראל, כמו בישראל, הכל בהיפר. ההסטריה חוגגת. כל פיצוץ של גשרון פעוט במונחים בין לאומיים הופך לאירוע לאומי. או סקנדל או פסטיבל.

צופים, משטרה בלגאן, רעש, אבק - יחי הלוונט.

 

ואני רק חושבת לי - למה בקיץ?????? נורא נורא חם עם  החליפות האלה של החבלנים. והצופים? בטח יתיבשו שם אנשים שיבואו לתפוס מקום טוב, כמו במצעד צהל בשנות השישים .

 

ואגב - מי ילחץ על הכפתור שיפעיל את הפיצוץ הלאומי? מי יתכבד? שר התחבורה? נציג החברה המבצעת? מנהלת הפרוייקט? משה מהעיריה? ארבינקא? אולי נציג ממשפחת בובמה צור?

 

והשאלה המרכזית - האם יש חולדות בגשר הנשרים?

 

( ואתם, חברי התל אביבים , הממושמעים שבהם, שסגרו את מכסה השרותים לנצח, או עד יעבור זעם, מוזמנים אלינו בכל עת להשתין . המפתח מתחת לעציץ בכניסה )

 

לפני 8 שנים. 19 באוגוסט 2015 בשעה 18:52

https://fbcdn-sphotos-c-a.akamaihd.net/hphotos-ak-xft1/v/t1.0-9/11742858_580668822073885_8618720368849782426_n.jpg?oh=1cd93ed364c7fd40ee32d9359b00cdf1&oe=56450484&__gda__=1450695694_409e0cec22baa5ff9cc4b4324a6eb533

אני יודעת שזה קצת עצלני מצידי, ככה לפלח הערות( לפחות נכונות )  של אנשים אחרים ולשים אותם כאן.

אבל יש לי תירוץ מצוין - חם לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ובשביל שמספר קוראי הלא רב  יחוש פחות מרומה, אז קחו גם שיר.  מעוץ לי גוץ לי. מבחינתי, אחד הזכרונות המופלאים שלי מהקיץ כילדה. כשהיו מוציאים אותנו קצת מהשמורה לראות עולם. זה היה בדרך כלל הצגה וגלידה. או קרקס וגלידה. או סרט ו ------- גלידה. 

היו משקיעים בנו כשהיינו ילדים.  חינכו אותנו,  לקחו אותנו להצגות, לתערוכות, לטיולים. החופשהגדול היה זמן נפלא לכולנו. לא פלא שיצאנו מופרעים ודפוקים בשכל. לך תצא נורמלי כשאוהבים אותך. 

 

 

לפני 8 שנים. 16 באוגוסט 2015 בשעה 19:17

 

חמלה, אני אומרת לו, זה כמו ביציות. נולדים עם כמות מסוימת וזה הולך ונגרע עם השנים. בסוף נגמר.

 

חמודה, הוא אומר, דגש על ה ח'. חמודה, שום חמלה ושום כלום. בא לי כבר חודשים לזיין אותך בפראות, איזה אנאלי לשעת צהרים של שבת,  ולא בא לך. מאיפה באת לי עכשיו עם החמלה הזה מאיפה. אולי תחמלי עלי ?

 

התכוונתי אליך אני אומרת לו. נגמרה לי החמלה...

לפני 8 שנים. 14 באוגוסט 2015 בשעה 12:09

 

היום למדתי, שהמשפט שקובע שאף אחד עדיין לא הצטער על משהו שהוא *לא* אמר, עובד באיזה 76% מהמקרים. האחוזים האחרים עדיין לא נחקרו, וחוץ מזה להגיד למישהו:  " זוז, אתה עומד במסלול של הרכבת שמגיעה עוד דקה " , זה לא נספר ...

בקיצור - עכשיו קיץ, כולם קצת רגישים. הכי טוב - סתמו. אם זה יעבור עד הסתיו סימן שלא היה באמת חשוב להגיד את זה. אם זה לא יעבור סימן שצריך לחכות לחורף.....

איך אומרים אצלנו - יש אנשים שהבית שלהם כמו ישיבות בכנסת, עמוס רועש ודברני. אצלנו? שקט כמו קבר רחל.  ( יותר טוף? לא יודעת )

 

לפני 8 שנים. 13 באוגוסט 2015 בשעה 13:48

 

 

שכבתי עם שתים, סיפר  לאשתו הרב ששכב

רק עם שתיים, תהתה הרבה?

טיפולי, טיפולי, סח  הרב  

אה, אם ככה אמרה הרבה - אין דבר. מדובר במצווה -

שהרי מסרת נפשך למענן

קבל יישר כויח גדול, וטפיחה על הגב.

 

 

 

 

 

 

 

לפני 8 שנים. 5 באוגוסט 2015 בשעה 15:14

 

לאיכרים, כמוני למשל, יש כל מיני משפטים, שמובנים רק להם. מעין שפה פנימית כזאת .

 

למשל :  " זה יש לו טעם, אבל אין אחוז" 

למשל:   " תכניסו הכל. מבריק בצפון "

למשל: " השנה?  שנת נחשים"

למשל:   " 30 באוגוסט, חורף! "

למשל:  " אמאאאאאאאאאא **&)^%^&&* !!!!   תשובה: שחור או  חום בהיר? "

ופסגת השאיפות האנושית :  " אתה מקודד בשער? "

 

 

 

 

 

 

לפני 8 שנים. 2 באוגוסט 2015 בשעה 17:57

 

היום, בעודי משתתפת בישיבה משמימה במיוחד, בעבודה שאני אוהבת לפרקים ( יום כן יום לא, היום לא... ) ניסיתי לבחון שיטות שונות של בריחה מהמציאות.

 

בעבר הייתי מעבירה בראש סשנים שלמים בישיבות האלה. אנשים שם לא ידעו כלל, שבעודם מציגים את הרציונל רב הרושם שלהם, בעצם הם עומדים על השולחן, בתחתוני חוטיני ורודים, ומישהי מהמשתתפות מוצצת להם ומוצ.....  ככה עברו עלי ימים רבים בישיבות עבודה.

לאחרונה זה פחות עובד. אני לא כל כך מרוכזת, וקיים חשש סביר לגמרי שחלק מהמידע רב הערך הזה ידלוף ויעבור לעולמנו האמיתי. משם הדרך לדלת והחוצה ממנה לעד קצרה....

גם שיחזור של אירועים כאלה שבהם אני משתתפת הופך לקשה יותר ויותר, ככל שעובר יותר זמן בין אירוע לאירוע, זה לא רק שהגוף נחלד. גם הדמיון מעלה אבק. אפילו זכרונות של תהילת העבר, דוהים לאיטם ואני מתקשה לזכור את ימי הראשונים בעולם הכלובי. את שיחות הזימה , את אירועי הזימה ההזויים להפליא שנחשפתי אליהם במצלמה ומחוצה לה. שחקתי אותם עד דק.

אז היום מצאתי משחק חדש. בחרתי נושא - חמקמקות היה הנושא היומי. וחשבתי על מקסימום דוגמאות לחמקמקות.

המגבלה היחידה היתה שחייבים גם דוגמאות שלא קשורות לסקס.

 

אז דוגמאות לחמקמקות :

אפצ'י. מכירים את זה שהוא ממש ממש עומד להתרחש ואז נעלם איך שהוא במערות האף ובורח... למות!

אורגזמה. הנה, הנה, היא פה. עוד שניה, תמשיך שם , בדיוק שם, בדיוק........... אופס. שיט לא יקרה היום.

אבטיח. מה עושה את הפרי הזה למושלם? מה עושה אותו ל........ ממש לא זה? הגדרה חמקמקה ולא חד משמעית.

נחמדות. תכונה מאוד לא אחידה. כל כך קשה להבין מה עושה אותה.

נחשים. טוב נו, ברור. חיות מאוד חמקמקות. זונות בני זונות.

יש עוד, ברור שיש עוד, אבל אחרי שעה נגמר הסשן והלכנו הביתה. ישששששש.

 

לפני 8 שנים. 29 ביולי 2015 בשעה 20:08

 

יש את המשפט הזה שאומרים לילדים על בננה - זה לא רקוב. זה דבש..... כלומר, אל תאמין למה שאתה רואה. תאמין לי. באמת, הרי אני רוצה את טובתך, וזה באמת לא רקוב. זה דבש. והמלכה האם, ( הורשאית הנודעה, חמותי האהובה עליה השלום ) עוד היתה מוסיפה ואומרת לילדי הספקנים - ככה זה הכי טעים. ( נפלו בפח. בטח נפלו )

אז מה רציתי להגיד כאן, באנקדוטה המתמשכת הזו? שכל הזמן אנחנו מספרים סיפורים. או שומעים סיפורים.

ברור שלספר לעצמך איזה סיפור, שקצת משפר את המציאות זה לא כזה מעשה שיש להעניש עליו. החיים בסדר, סבירים, אבל אם קצת סיפור וכמה קישוטים יכולים לשפר אז מה רע? ( הרי כרגע, אין לסבתא בננה אחרת. והגמדים חושקים בבננה. אז תאכלו את זאת עם הדבש. היא מאוד טעימה.)

הסיפורים הקבועים והכי נפוצים שאני מספרת לעצמי הם סיפורי ה 4 קילו. אני רק יורדת 4 קילו ואני נראית ממש טוב. ( לגילי, כן, ,ואם משווים ביני לבין מישהי שגדולה ממני ב20 קילו ומבוגרת ב 15 שנה ... ) . זה אחלה סיפור לפני השינה . הולך טוב הסיפור הזה עם "ממחר דיאטה."

"היה לנו סקס נפלא" זה גם סיפור שסופר ועוד ידובר בו רבות... היה סקס. רובו היה ממש בסדר. חלקו היה ממש ממש בסדר. ופה שם , בקצוות, היו כמה קטעים אנאלים לא רעים בכלל.  ברור שהסיפור שספרתי לעצמי היה קצת שונה... מורחב יותר. עם המון פרטים, ו ------ וואלה. לא לגמרי מדויק. אבל מה, סיפור יפה.

" בטח , ברור שנבוא להופעה של הלהקה של הבן שלכם. אנחנו מתים על מוסיקה שאנחנו לא מבינים, בווליום שאנחנו לא יכולים לסבול, במקום שבעיקר עומדים או קופצים בו ולנו יש שבר הליכה ברגל שמאל ... אבל הסיפור נשמע יפה. אנחנו יפים בעיני עצמנו. מבינים, אוהבי תרבות צעירה. אחלה סיפור. אם נצמצם אותו לאמת ? שמענו אותו עם הגיטרה בהופעה בדשא שלכם, 2 שירים היה אחלה. מהשיר השלישי כבר נהיה לנו, איך נגיד טיפה מעיק... אבל הסיפור לעצמנו משפר את כל הסיטואציה.

 

עד כאן סיפור לפני השינה. והיום אין שיר.

 

 

לפני 8 שנים. 20 ביולי 2015 בשעה 19:31

 

כבר התנצלתי לא פעם על הטעם המוזיקלי שלי.  אבל אתם יודעים מה? איך צודקת זאת... אתה לבד? חרא לך? רד לעיר תמצא מישהי/ מישהו ותדברו קצת... ( כן, בטח. רק דיבורים . ברור )