יש את המשפט הזה שאומרים לילדים על בננה - זה לא רקוב. זה דבש..... כלומר, אל תאמין למה שאתה רואה. תאמין לי. באמת, הרי אני רוצה את טובתך, וזה באמת לא רקוב. זה דבש. והמלכה האם, ( הורשאית הנודעה, חמותי האהובה עליה השלום ) עוד היתה מוסיפה ואומרת לילדי הספקנים - ככה זה הכי טעים. ( נפלו בפח. בטח נפלו )
אז מה רציתי להגיד כאן, באנקדוטה המתמשכת הזו? שכל הזמן אנחנו מספרים סיפורים. או שומעים סיפורים.
ברור שלספר לעצמך איזה סיפור, שקצת משפר את המציאות זה לא כזה מעשה שיש להעניש עליו. החיים בסדר, סבירים, אבל אם קצת סיפור וכמה קישוטים יכולים לשפר אז מה רע? ( הרי כרגע, אין לסבתא בננה אחרת. והגמדים חושקים בבננה. אז תאכלו את זאת עם הדבש. היא מאוד טעימה.)
הסיפורים הקבועים והכי נפוצים שאני מספרת לעצמי הם סיפורי ה 4 קילו. אני רק יורדת 4 קילו ואני נראית ממש טוב. ( לגילי, כן, ,ואם משווים ביני לבין מישהי שגדולה ממני ב20 קילו ומבוגרת ב 15 שנה ... ) . זה אחלה סיפור לפני השינה . הולך טוב הסיפור הזה עם "ממחר דיאטה."
"היה לנו סקס נפלא" זה גם סיפור שסופר ועוד ידובר בו רבות... היה סקס. רובו היה ממש בסדר. חלקו היה ממש ממש בסדר. ופה שם , בקצוות, היו כמה קטעים אנאלים לא רעים בכלל. ברור שהסיפור שספרתי לעצמי היה קצת שונה... מורחב יותר. עם המון פרטים, ו ------ וואלה. לא לגמרי מדויק. אבל מה, סיפור יפה.
" בטח , ברור שנבוא להופעה של הלהקה של הבן שלכם. אנחנו מתים על מוסיקה שאנחנו לא מבינים, בווליום שאנחנו לא יכולים לסבול, במקום שבעיקר עומדים או קופצים בו ולנו יש שבר הליכה ברגל שמאל ... אבל הסיפור נשמע יפה. אנחנו יפים בעיני עצמנו. מבינים, אוהבי תרבות צעירה. אחלה סיפור. אם נצמצם אותו לאמת ? שמענו אותו עם הגיטרה בהופעה בדשא שלכם, 2 שירים היה אחלה. מהשיר השלישי כבר נהיה לנו, איך נגיד טיפה מעיק... אבל הסיפור לעצמנו משפר את כל הסיטואציה.
עד כאן סיפור לפני השינה. והיום אין שיר.
