לפני 16 שנים. 25 באוגוסט 2008 בשעה 22:42
יש לי חתולה סאדיסטית.
אני מסתובבת עם המון סימנים עלי, שריטות וחבורות וכל מיני מכות שאני סופגת ממנה באהבה.
הסשן שהיא הכי אוהבת לעשות לי זה למצוץ לי את הצוואר -- חזק!
משאירה עלי סימנים של היקי.
כנראה שארית מיתמות מוקדמת. רוצה את אמא. רוצה לינוק.
גם היום היא זינקה עלי, השאירה סימנים על שדי ושרטה את ידי.
אך כשבאה לרכון על חזי ולמצוץ את צווארי, היא נשארה שם דקה תמימה, סתם מכורבלת, סתם מגרגרת... כמו חתולה רגילה.
זה היה מנחם. זה היה יפה. זה היה רך ונעים.
חיבקתי אותה, ונשארנו ככה, מחובקות ואוהבות.
אולי היא ידעה שאני צריכה את זה. אולי היא סתם התבלבלה.
אבל במשך דקה תמימה אני לא הייתי אפס, ולא אכזבתי אף אחד, ולא בכיתי, ולא הייתי לבד.
יומולדת שמח לוסטרי. ועכשיו -- למציצה.
