.
ספוקו ידוע כהתאבדות טקסית יפנית. על פי קוד הבושידו על פי תנאים מסויימים היה אפשר לדרוש מלוחם -- או שהיה מצופה שידרוש מעצמו -- להתאבד. אך האמת שספוקו זה לא באמת התאבדות, אלא בעצם גרימת פציעה עצמית קטלנית על ידי שפיכת המעיים החוצה בחתכים מדוייקים של חרב קצרה: חתך ראשון מצד שמאל של הבטן לימין, ואז חתך שני, אנכי, מהמפשעה עד עצם החזה. כל זה כמובן מלווה בטקסים רבים - כתיבת פואמת המוות (waka) , אכילת ארוחה המוגשת על ידי העוזר של הסמוראי, שתיית סאקי בארבע לגימות... את המוות מביא, בסוף, אחרי החתכים, העוזר -- ה- kaishkunin.הוא מנחית את מכת המוות בעזרת החרב הארוכה(katana) על צוואר הסמוראי. חלילה לא לערוף ראשו, שאין זה מכובד שראשו של לוחם יתגלגל לו בחלל החדר. אלא עריפה-כמעט.
גם על נשים סמוראיות חלה החובה הזו, אך להן מותר, ללא כל הפחתה מכבודן - פשוט לחתוך את גרונן.
Waka
אתה יודע
שרצון ויכולת
והצורך להרגיש
לא באים לי קל.
תהיה לי קיישקונין?
