.
היום, בדרך הביתה מהבראנץ' של שבת, קרה משהו שקורה כל הזמן... איזה מישהו שבדיוק יצא מרכבו בצד השני של הרחוב זרק לי מבט מאוד מעוניין... ואני פשוט המשכתי ללכת.
ואז קרה משהו שאף פעם לא קרה לי. עוד מאה מאתיים מטר משם, מרחק של מספר רחובות, ואפילו אחד ראשי, אני שומעת מישהו מאחורי, "סליחה, סליחה... היי... סליחה..."
ומי זה, אם לא אותו אחד מהאוטו. כאילו -- אתה עוקב אחרי ברחובות העיר?
ואני אמורה... להיות מוחמאת?
Creeped out, זה יותר התגובה שלי.
ואמרתי לו.
מה הוא אומר?
"אבל את כל כך יפה... הייתי חייב להגיד לך."
אהההה, אז עכשיו הכל בסדר. עכשיו שאני יודעת שאני יפה, וזה אתה אמרת לי, אני מרגישה הרבה יותר טוב. ובטח עכשיו זה ייראה לי בסדר שאתה עושה לי stalking. ואולי אפילו נפתח שיחה? הכרות? אפול לרגליך בסיפור אהבה מהאגדות...?
אני רק שמחה שהוא עוד הספיק להכריז על נוכחותו לפני שהגעתי הביתה, והרי הייתי ממש קרובה. פניתי לכיוון אחר, ורק כשהייתי בטוחה שנעלם, חזרתי לביתי.
...
ואגב יפה, והבית... חיכו לי שם התמונות החדשות. והן מדהימותתתתתתתת
מסתבר שכשהצלם מסתכל בעיניים מפרגנות, ככה גם נראות התמונות 😄
ואולי כבר לא אהיה בטראומה ממצלמות...
ואני גאה במה שרואים עכשיו במסנג'ר...
תודה נשמה טובה }{
לפני 14 שנים. 6 במרץ 2010 בשעה 15:30
