Naivete

.

זה אמנם לא יום מתאים להשתעשע.
אבל אני לא מדברת על משחקים וצחקוקים.

איכשהו, על אף הרצינות של היום הזה, הצפירות, השירים העצובים, הזכרונות... הצליחו לשעשע אותי ביממה הזאת.

אני כבר לא אמורה להיות מופתעת מסוג הדברים שקורים כאן בכלוב. ובכלל, ממה שבני אדם מסוגלים. אבל לפעמים זה עדיין מצליח להעלות בי סוג של תהיה, תדהמה... לא כזה שצריך להתלהם בגינו, אין מה לעשות, אנשים ימשיכו להוכיח כמה הם מגוחכים. אז במקום, זה משעשע אותי. ככה בשקט של הבית והמחשבות.

הצחיקו אותי ה"שולטים". הצחיקו אותי העבדים. הצחיקו אותי החברים שלי. הצחיקו אותי אנשים שאני בכלל לא מכירה, ובייחוד שהם מתיימרים להכיר אותי. הצחיקו אותי החתולים שלי, וגם השכן. הצחיקו אותי ניקים כאלה ואחרים, ואני מנסה לצחוק כשאני רואה פוסטים פשוט מפגרים, אבל האמת שזה עצוב נורא. אבל לא בא לי להיות יותר עצובה ממה שהיום הזה כבר עושה לי. יש מספיק על מה לבכות באמת.