.
פוחדת ממצלמות יותר מאשר מכל דבר כמעט
אפילו יותר מחוסר הרצון שכבר היה, הצליחו לעשות לי טראומה בנושא הרבה מעבר
ומי שהיה אמור להסתכל עלי באהבה גרם לי להרגיש מכוערת, כל פעם יותר
איך שחיתי בכיעור הזה, שתיתי אותו, נשמתי אותו... הוא היה כל המציאות שלי
לא הייתי צריכה לראות ראיות בצבע מלא.
כשיש דיסונאנס בין מה שיודעים מבפנים ומה שרואים מבחוץ, יש נטיה ללכת לסוג של נוורלנד כזה, דרך המראה של אליסה...
ולפעמים ממש צריך ללמוד בדרך הקשה לצאת מהעיוות. לכבד את הבטן.
אני יותר מידי זמן חייתי בצד הלא נכון של המראה, התרגלתי יותר מידי. גם המשקפיים לא עוזרים לראות ברור שם.
ואילו, הבטן שלי אף פעם לא חדלה לדעת מה אמיתי ונכון.
בתקופה האחרונה החלטתי לשים שם שוב את מבטחי. וזה הוביל למספר בחירות.
כמו לשחרר אדם משמעותי ממחוייבות אלי, ואת עצמי ממנו. כמו לבטוח במישהו שעל פניו אולי היה עדיף לי שלא.
כמו לחשוף עצמי לעדשה...
וכמובן, כל הבחירות שנעשות מהבטן שלי הן טובותתתתתתתתתתתתתתתתתתת!
(חכו תראו כמה!)
:))
לפני 14 שנים. 11 במאי 2010 בשעה 13:10
