בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ימים אחרים

כל עוד החלומות אופטימים לא נורא ,כשיתחילו הסיוטים זה כנראה סימן שהתעוררת למציאות.
לפני 7 שנים. 17 ביולי 2017 בשעה 1:18

אני חושבת שאני מתחילה לאהוב את זה .

איך אנשים חושבים שאני בכלל דמות אחרת. הם לוקחים להם מכחול וירטואלי מציירים להם ציור . אולי ציור  שהם רוצים לראות ? דמות רוצים להכיר? אדם שרוצים שאהיה . 

אני יכולה לנסות זמן רב לנסות ולהגיד:

״הו לא לא זה לא כמו שזה נדמה לך . אה לא ! אני לא כוסית בת 28 ! לא! אני בכלל אמא לילד בן 15 . ״

״לא אני לא חד הורית שאתה אמור להציל״

״ אני לא גרה בתל אביב! ״

״אני באמת לא הולכת לישון עם חוטיני תחרה ומגפיים מעור״ 

נסיתי להבין מה מביא אנשים לחשוב שאני משהו אחר ממה שאני באמת ואחכ נסיתי להסביר ואחכ אמרתי לעצמי : עזבי , זה קצת כמו דמות מספר שתמיד רצית להיות . או דמות שרצית לכתוב . אז שיהיה.. קצת כמו . 

לפני 7 שנים. 6 ביולי 2017 בשעה 14:24

זה סיפור על מקום עבודה שעבדתי בו פעם לפני הרבה שנים : 

כל חודש מת שם מישהו מסיבה שונה ולפעמים משונה. 

אחד העובדים שם אמר: צריך להחליף פה מזוזות . 

הוא כמובן אמר : אני אסדר לכם זה יעלה רק 500 ש״ח .

הבן אלף גזר קופון על אנשים שפחדו למות. 

ולמה נזכרת בזה.. 

מתים פה הרבה לאחרונה

בכלל נדמה לי שרק ככה אפשר לצאת מכאן .

מישהו מכיר את בעל האתר ? אולי נחליף מזוזה ? 

500 ש״ח . 

 

לפני 7 שנים. 3 ביולי 2017 בשעה 18:11

זהו 

תדעו כולם .

 

יש איזה משהו חדש שאני לא מבינה 

והוא לא עונההה לי! 

לפני 7 שנים. 28 ביוני 2017 בשעה 21:05

״שתדעי לך שגם את עבד!״ 

כך הוא מתחיל איתי שיחה בצ'אט .

״טוב״ אני עונה .

חצי יאוש חצי ציני ועוד חצי ( כן בעולם שלי ישנם שלושה חצאים) חוסר אכפתיות.

״כן ״, הוא ממשיך . 

״כולנו עבדים ליצרים שלנו .״ 

לא הבנתי למה מגיע לי כל הטוב הזה? 

פילוסוף כה דגול מחליט לחלוק דווקא איתי את התבונה .

כל כך התרגשתי עד שאפילו לא עניתי לו .

 

כולנו עבדים ליצרים שלנו 

 

תמות

 

לפני 7 שנים. 22 ביוני 2017 בשעה 23:37

אהפוך את זה איך שאהפוך אני אדם מיוחד.

כי מי ? מי כבר היה בדאנג׳ן עם אבא שלו ?

ועוד אבא שמרן כמו שלי , ששומר על בנותיו בצמר גפן , ולא חשובה העובדה כי צמד בנותיו אמהות הן הוא עדין סמוך ובטוח כי הן בתולות. 

 

בארוחת שישי דוד שלי מספר שהוא מוזמן לסיור עם בוקי נאה למקומות הנמוכים של תל אביב .

מי רוצה לבוא? הוא שואל 

אני! מיד קפצתי . אבא שלי אמר שהוא רוצה גם.

וככה מצאתי עצמי מטיילת עם אבא שלי במועדון חשפנות באלנבי במועדון הדאנגן בשרון ושומעת שיחה עם קוקסינל בתחנה מרכזית שמספר:  50 ש״ח מציצה 100 ש״ח זיון . 

ביציאה מהדאנג׳ן על בגין יש ברז כיבוי אדום , אותו ברז מתמונת הפרופיל .

רציתי להראות לאבא את הפרופיל בכלוב להגיד לו תראה אבא אל תדאג אני דומינה. לא כמו זאת שסיפרה שם שהיא שפחה ומרביצים לה .

והוא שבכלל חולה לב כמעט מת לי שם .

למה שילדה תרצה שאיזה איש עם שיער ארוך עדשות צבעוניות ושיניים מודבקות מפלסטיק ירביץ לה ? 

רציתי להראות לו את התמונה אבל גם רציתי להמשיך לחיות . 

רציתי גם לספר לו ש bdsm זה לא הקרקס שהם מציגים שם .

שזה ארוטי וזה עדין וזה מפנק מענג ומרגש! 

 

תוך כדי שאני כותבת  אני נזכרת בכמה פוסטים פה שכתבתי על אבא שלי בעבר. 

כתבתי על הדולפינריום שלקח אותי כשהייתי קטנטנה

על מלחמת יום כיפור 

על אבא שלו וזה לא כזה משנה שהוא ( אבא שלי ) בן 60 עדיין בוכה כשהוא נזכר באבא שלו שכבר איננו .

ועכשיו אני כותבת על הדאנג׳ן . 

הייתי עם אבא שלי בדאנג׳ן .

אם מישהו היה אומר לי פעם שזה יקרה הייתי צוחקת צחוק גדול. 

ואבא שלי כמו אבא שלי כן זה שלימד אותי לשתות וויסקי כמו קוזאק .בזמן אותה הרצאה מפגרת ( אגב מי שבא לו לנסות להגמל מבדסמ כדאי לו להחשף אליה) לוחש לי : יש פה בר .. אולי תארגני לי איזה כוסית . 

 

לפני 7 שנים. 28 באפריל 2017 בשעה 1:13

היה כשבכלל יצאנו מהמועדון .  

הוא עמד לידי ברחוב ואני החלפתי את נעלי העקב בכפכפים שהיו לי בתיק. 

״בוא מתוק שלי , בוא , אתה אוהב את הנעלים החמות שלי על הפרצוף שלך ״

לקחתי את אחת הנעליים והצמדתי לו את פנים הנעל לפרצוף.

״ כן! אני אוהבבבב״ 

חצי שניה והנעלים היו כבר בתיק.

 

על הרכב בצד נשענו צמד גברברים :

״ כיף לכם ..״ הם אמרו בסוג של מה שנשמע כנחמדות . 

צעדתי לרכב עם הכפכפים שלי 

מחייכת 

כן , כיף לנו. 

 

לפני 7 שנים. 23 באפריל 2017 בשעה 11:06

בדרך הביתה עם זה שפעם לפני שנים כשהכרנו אמר לי : " בשירים אני מקשיב למוסיקה לא למילים ״ , נזכרנו בשיר : ״ אופניים וספר״ של נקמת הטרקטור.
הקשבנו לשיר .
והוא שואל אותי : ״ על מה השיר?״
קראתי את המילים כשמוזיקת ואלס מלווה אותה .
ושוב קראתי ושוב.
״על השואה״ אמרתי לו .
״איש שמספר כדרך המטאפורה איך פעם היה לו אופניים וספר וילד ומישהו קרא לו אדון והיתה לו אהבה באירופה וכשהיא אבדה הוא איבד את ההגיון. הוא רק רוצה לספר לדור הבא , ואחרי כל מה שעבר הוא גר בגן האפור.
מדהים איך פעם חיו בני אדם במקום ואיך זה נגמר.
הילד,הכבוד שקראו לו אדון , החיים בצבע, האהבה ,ההגיון .
ופעם היו לו אופניים וספר- אופניים וספר שמסמלים חיים , חיים נורמאלים לפני שהגיע הסוף.

 

תמצאו לבד את השיר . 

לפני 7 שנים. 21 באפריל 2017 בשעה 20:46

היום מישהו פנה אליי בפייסבוק 

הוא לא הציע לי הצעות 

הוא לא התחיל איתי 

הוא לא פלרטט איתי 

הוא דיבר איתי על נושא עליו כתבתי באיזו קבוצה והציע עזרה .

התרגשתי 

לפני 7 שנים. 14 באפריל 2017 בשעה 14:42

כל הגוף שלי סימנים

עיגולים כחולים מסימני נשיכות

בציצי בזרוע בבטן 

הוא נושך אותי 

הוא אומר שככה זה כשאוהבים .

אני מאמינה לו .

 

שנים הסתובבו סביבי גברים וקשקשו לי את רצף המילים ״ אני אוהב אותך ״ 

לא שחלילה הם שיקרו , אבל למעטים מהם באמת האמנתי .

הוא אוהב אותי . אני יודעת שהוא אוהב אותי . 

הוא אפילו נושך אותי מרוב אהבה.

יש לי סימנים . 

 

 

לפני 7 שנים. 12 באפריל 2017 בשעה 21:46