ימים אחרים

הקינג 

הקווין

והפרינס

כולם מתו 

כשרונית מתה היום. אישה שכה הערצתי.  

או שעורכים עצרת הזדהות לחייל שירה בראש למחבל מנוטרל בככר רבין . 

לא יודעת מה יותר עצוב .

מכר ותיק , ככה אני בוחרת לקרא לו 

מספר שהוא טס לטנסי. למחרת - 

שלח הודעה שהגיע.

שהוא שם.

נזכרתי בג׳ק. שם הוא נולד

ואיך פעם היה אחד החברים הטובים שלי .

כמה לילות היינו יחד .

לפעמים גם ימים .

אנחנו כבר לא חברים .

שנה אולי עוד מעט שנתיים.

לא הג׳ק ולא הסיגריות שאיתו.

מהבוקר אני בגעגוע עצום לטעם של וויסקי שיערפל אותי ולסיגריה שתסריח אותי קצת .

פשוט מתגעגעת . 

אפריל זה חודש שלא טוב לי
זה חודש של מחשבות .לא סובלת אפריל.
כל הזמן קורים לי בו דברים רעים
וגם כל שנה נגמר בו החורף.
המרפסת פתוחה הציפורים מצייצות והקוראים פה לבטח זוכרים את שנאתי העזה לציוץ הציפורים.
רציתי לגרש את רעש הציפורים ופתחתי יו טיוב באייפון . ״ את שומעת״ של אלתרמן בביצוע מאיר בנאי. הוא שר ואני נזכרתי :
בית ספר תיכון כזה של ילדים מיוחדים , יפו תחילת שנות התשעים . בין ישיבה בחצרות ,עישונים והכרויות אישית עם סוחרי סמים , זונות הרחוב , דליה אני זוכרת אחת שקראו לה דליה. שן כן שן לא וגם זאת שכן במצב אולי , שיער מחומצן מת שפתון אדום מרוח , תמיד רחמתי על דליה אבל היא תמיד צחקה .
בבית ספר של החיים הזה בו למדתי כמה עולה רבע כמה חצי מה זה אקסטה מה זה בוף ומחירון הזנות הרחוב , הייתי נכנסת לשעורים .
היתה מורה לספרות אחת שאהבתי ,
יום אחד היא הקריאה לנו שיר של אלתרמן .
״ את שומעת ״
ביום הזה חזרתי הביתה והלכתי אחכ לספריה העירונית . עד הערב כשכבר סגרו קראתי אלתרמן . אפילו צילמתי במכונת הצילום 50 אג׳ לדף כמה דפים שאני שומרת עד היום. 
עברו שנים , הכרתי את זה שהפך לאבא של הילד שלי .
לא הרבה שנים , שלוש אולי .
הוא חזר ממבחן באונברסיטה .
סיים אותו והגיע לבית הוריי . אני ישנתי .
אני זוכרת כאילו לא חלפו עשרים שנים .
כשפקחתי עיניים הוא ישב שם בשקט בכסא שעליו ערמת בגדים לא מסודרים . שכבתי במיטה אני זוכרת אפילו מה לבשתי . גופיית פלנאל לבנה ותחתונים . כשראה שהתעוררתי בא שכב לידי  ואהבנו .. לא בדסמ לא משחקים פשוט אוהבים .
היום הוא כבר אומר לי שאני דפוקה , לא שרוטה. כן זה ההוא מהפוסט הקודם.
אהבתי אותו אז יותר מהחיים שלי . כמו שאוהבים בגיל 19.

״את שומעת״ צוטט אצלי באיזה פרופיל ישן הראשון שפתחתי כאן  . 

״אחכה לך כמו נעלייך ״ כל כך אהבתי את המשפט . 
השיר הזה בשקט הזה עם הציפורים האלה
מזכיר לי את השנים ההן .
איך פעם ככה בתמימות ילדותית עם ילדות שלעולם לא ממש היתה האמנתי בדברים שכנראה כבר אף פעם לא יהיו .
ככה זה אפריל
חודש של מחשבות 

- מקוללות. 

״את דפוקה בחיי״

״די נו , אני לא . אולי קצת שרוטה״ .

״לא! לא! דפוקה אני אומר לך.

שרוטה זה קצת צבע , אצלך זה להרים על ליפט פחחות והכל .״

* קחי לך גבר שאינך מקיימת איתו יחסי מין ותשמעי את האמת. 

״יש היום קלאסיקו . אני לא יכול לצאת היום מהבית בערב, אנשים יסתכלו עליי ברחוב ויגידו : מה זה? הוא לא רואה קלאסיקו ?! זה לא גברי ואני גם כל כך רוצה לראות ״

״ בדיוק בגלל זה , ככה נלך לנו ברחוב וכולם יראו איזה כלבלב כנוע אתה - שפוט ״ . 

״ טוב , מה שתגידי״ . 

בשיחת לילה עם ההוא שפעם היה שלי אנחנו מדברים על פוליאמורי

מפעם לפעם כשאני שומעת על זה אני מגלה עניין יותר ויותר.

בא לי מישהו

אני מספרת לו מה הייתי רוצה

מה הדרישות לגבר הנוסף שהייתי מצרפת לחיי .

״יש לי מישהו בשבילך !

בול מה שאת רוצה!״

״נו ״ אני מתלהבת .

״סטיבן הוקינג...

הוא גם אשכנזי כמו שאת אוהבת גם אינטליגנט רכב צמוד והכי חשוב

את יכולה לסתום לו את הפה מתי שבא לך . פשוט תכבי לו את המחשב״

אראה עוד פעם אחת! 

אחת! 

מישהו שכותב : ״ בד קנבס ל...״ 

אני נשבעת שאני חונקת אותו .

בבית הזה גרות : אחת חתולה אחת כלבה קטנה ואחת ממש גדולה .

הן חברותי לחווה. 

בלילה בלילה כששקט שקט

ויש רחש ... היחידה שמוציאה את עצמה מהפוך זקופת אזניים עם מבט של ״ בוא יא בן זונה נראה אותך מתקרב״ זאת החתולה האפורה. 

הבנתי מי ישמור עליי כשצריך.

לוקח לי זמן אבל אני מבינה ... 

אם תרצו אשבור שתיקה בצלם האמת שלי .