ימים אחרים

אני בבית-חזרתי
אני מתגעגעת אליך
אני עייפה מלריב עם בני אדם טיפשים
אני עייפה מהחום
אני עייפה מלחשוב על החום
אני שונאת קיץ
אני שונאת בני אדם
אני אוהבת אותך

״ אני לא הולכת לפעילות הזאת בבית הספר . מדרש לחג השבועות?! מה הם השתגעו? לא! ולא מעניין אותי שהם אמרו שאם לא אגיע אז יורידו לילד ציון במורשת ישראל. שילכו לקיבנמט הם והמורשת שלהם. מי שהצביע בנט שילך לזה! אני לא הולכת!!!״
ככה אני נובחת עליו מעל צלחת סושי במסעדה הכי קונפורמיסטית משעממת ובעיר הכי קונפורמיסטית משעממת .
״לא הולכת!״
״בסדר תפסיקי לצעוק״
הפסקתי לקצת כי תקעתי עוד ניגירי.
״ את יודעת למה פרצו מלחמות בעולם ?״
״הו הינה התחלת? עוד פעם שמעת איזה מרצה באיזו אוניברסיטה ובאת לאכל לי תראש? חבל יש קלאמרי, יותר טעים!
בגלל דת נו באמת.״
״ בגלל עקרונות״ הוא עונה לי בקול הסמכותי שלו.
ולא זה לא עושה עליי רושם בדרך כלל הקול הזה.
אבל הפעם סתמתי.
סתמתי כי הסושי והקלאמרי והיין היו מצוינים
וגם כי חשבתי;
עקרונות הוא אומר? הממ
הו כן אם רק לא היו לי עקרונות ,כמה פשוטים יפים וקלים היו חיי.
אני אישה של עקרונות - ואם זה אומר מלחמות אז שיהיה מלחמות.
ואני להרצאה המפגרת הזאת לא הולכת !
פשוט לא יאמן איך הם דוחפים את הדת המזויינת שלהם בדלת האחורית .

אני כבר לא כזה בעד סיפורי מיטה. די, כתבתי מספיק קשקשתי המון ,נדמה לי שגם עברתי לפני כמה חודשים על הבלוג והסרתי לטיוטות כמה דברים שהרגשתי שכבר לא בא לי לשתף . כמובן שאם יתרחש איזה קטע קוקהולד ( אגב , דרושים (: ) אז לא אתאפק ולבטח אכתוב . 

וכל ההקדמה הזאת כדי לספר לכם איזה סיפור מהמיטה .

אנחנו במיטה , שעות אנחנו יכולים לשכב שם והוא מלטף אותי . רק מלטף , מלטף ולוחש לי באוזניים כמה הוא אוהב אותי . ואנחנו מדברים על אז ( והאז הזה זה כבר עוד מעט שנתיים יחד) ועל היום ועל פעם. 

ואז ! הוא אומר לי החצוף דביל הזה שאם נציע עצמנו לאחרים בכלוב יהיו לו יותר פניות . כי הוא בכלל לא הכלב lucky, הוא בכלל הזונה מזל ! 

של צחוק

אני פשוט צחקתי עד דמעות

ראיתי את זה כזה שודר במקור ובאין ספור פעמים שוב ושוב .

נזכרתי בזה אתמול : 

״הלילה לא הולכים לישון
זה מזרח תיכון כזה״
ככה נדמה לי צווחת לה הזמרת בארוע .
״העם דורש קצב מזרחי ״ צורח הזמר השני .
וכל זה מתערבב לי עם זה כשאני קוראת שליברמן נכנס לממשלה . שר ביטחון כי בוגי לא מספיק טוב.
כנראה שמישהו עושה פה מסיבה בלעדיי. גם על זה שר איזה זמר פה . 
לא לשכוח חברים בחירות הבאות: ביבי!
ליברמן שר ביטחון : אפשר לישון בשקט .

שיעברו כבר לאיזו מוסיקת ביטים מסריחה , בלי מילים .

פעמון לדלת זרחוביץ אומר.

רק לא לשמוע כלום 

לא לשמוע כלום . 

אני מקבלת ווטסאפ מחבר , עם לינק לתפריט מסעדה : דלידה שוק לוינסקי תל אביב.

נראה על פניו מקום נחמד אוכל מעניין אלכהל חביב .

״ חה, דלידה שם מצחיק״ אני כותבת בחוסר בגרות אופינית.

״ כן , כן נודניקית . נו רוצה לבוא״

עניתי :״סבבה״ ואז חשבתי יותר נכון נזכרתי : 

אני ילדה קטנה , יושבים בארוחת שישי משפחתי הומה( כמו אז גם היום ) רעש.. ואז מישהו אומר : שמעתם שדלידה התאבדה? 

ידעתי אז שיש אישה כזאת שקוראים לה דלידה ששרה עם שיער בלונדיני ארוך וגוף רזה וגבוה והיא כל הזמן רוקדת ומחייכת . סבתא שלי סיפרה לי שההורים שלה מאיטליה , היא מאד אהבה אותה סבתא שלי . נזכרתי איך סבא שלי היה מדבר צרפתית ברי״ש מתגלגלת כמו שהיא היתה שרה בטלויזיה. 

לא הבנתי אז , איך אישה עם שיער בלונדיני ארוך וגוף רזה וגבוה כשהיא בכלל כל הזמן רוקדת ושרה , פשוט מחליטה למות . 

עכשיו קראתי בויקיפדיה שהיא כתבה במכתב ההתאבדות שלה שהחיים הפכו לבלתי נסבלים וביקשה סליחה . 

אני לא חושבת שאז כשהייתי ילדה הייתי מצליחה להבין מה זה חיים בלתי נסבלים, בטח אם יש לך שיער בלונדיני ארוך וגוף רזה וארוך . 

בכל מקרה אלך לדלידה

נאכל משהו (: 

ביום שישי בהופעה של מתי התחלתי להרגיש עיקצוצים בגרון וחלושס ונזל לי האף . 

יצאנו מההופעה כמובן שאכלנו משהו ואז נכנסנו למיטה. 

אני חשבתי שזה ממש לא בסדר שרק אני אהיה חולה עכשיו כמה ימים , חולה ומסכנה וגם לו מגיע להדבק. 

אז התנשקתי איתו ..

אתמול הוא אמר לי שהוא מתחיל להרגיש את הגרון . 

חה! נראה לו בטח שרק אני אהיה חולה. 

ולחשוב על זה שהוא פעם חשב שאני טובת לב.

איך כולם נופלים לקשקוש הזה

שמענו ולא פעם על חבורת דוסים מטופשת אשר מפנה את בניה ונעריה ההומסקסואלים למעין ״ רבנים״ או ״ מטפלים״ אשר בדרך לא דרך מנסים ״ לתקן ״ אותם ולהחזירם לדרך הישר, משיכה לנשים .

בשיחת לילה עם הלאקי , אמרתי לו כי לפי דעתי כל דומינה אשר חפצה במעבר צד, קרי הפיכתה לנשלטת!

עליה להכנס איתו למיטה מספר פעמים .

נשלט כזה מעפן לא נראה במחוזתנו זה שנים ! 

״אני הולכת להופעה של מתי כספי״

ככה סיפרתי לכל חבריי מכריי בני משפחתי. באושר גדול! 

״אה זאת את״

״ בטח תהיי לבד שם״

״נתנו לך כרטיס חינם?״

״למה???״

תגובות שכאלה 

אני פשוט אוהבת את מתי

הוא שר ואני מזילה דמעות

והלאקי שלי שלקח אותי להופעה שכל כך רציתי מלטף אותי ושואל בלחש:״ אבל למה את בוכה?״ .

" זה עוד כלום , אין לך מושג כמה בכיתי בהופעה של חווה״.

זכרונות
ככה זה בימי זכרון , זכרונות.
חברים רבים לי . חברים זכרים.
כזאת אני , אוהבת נשים שונאת דיכוי נשי פמדומיסטית בנשמה , יחד עם זאת מתחזקת חברות רק עם אחת, כל היתר גברים . הגברים האלה החברים שלי בחלקם היו לוחמים .
זכרונות . ״ אם יכולת למחוק ממוחך את זכרונות המלחמה , הטובים והרעים , היית מוחק?״ שאלה אילנה דיין את מאיר דגן , בראיון האחרון שלו כשהוא גוסס ממחלת הסרטן . ״ בהחלט״ הוא ענה לה בקול העמוק והסמכותי שלו. בקול הזה שאת מאמינה לו.
החיילים האלה הגברים האלה, הלוחמים , החברים שלי . החיים . אלה שלא מתו נורו נשרפו התפוצצו התפרקו בשדה הקרב. החיים , אלה שעדיין פה !
נושאים בלבם במוחם זכרונות של מוות של תופת של חברים מתים של פציעות של שכל ואבדן .
החברים האלה גם אם חלפו עשרים שנים או שלושים כי מה לעשות גם עם זכרונות של תופת מזדקנים , עדיין לא יכולים לאכל ״ על האש״ הריח .. הם אומרים לי. הם נבהלים כשנתרקת דלת, רעש מסוקים מרסק אותם. יש להם מבט כזה בעיניים .כן, כזה.
כאילו עכשיו , ממש עכשיו הודיעו להם משהו ממש רע.
המבט הזה בעיניהם כל הזמן, כל יום .
לפעמים הם מחייכים וצוחקים וחיים אבל רק לפעמים .
יש כאלה שקוראים לזה פוסט טראומה אני קוראת לזה זכרונות.
ימי זכרון.
שמדינת ישראל תכבד את חייה כמו שהיא מכבדת את מתיה , שכבודם כמובן במקומם מונח.
אולי יהיה פה טוב יותר.

המתים מתים , החיים עדיין ביננו. 

לחברים שלי
לחיים, למתים
ולחיים המתים.