אני מקבלת ווטסאפ מחבר , עם לינק לתפריט מסעדה : דלידה שוק לוינסקי תל אביב.
נראה על פניו מקום נחמד אוכל מעניין אלכהל חביב .
״ חה, דלידה שם מצחיק״ אני כותבת בחוסר בגרות אופינית.
״ כן , כן נודניקית . נו רוצה לבוא״
עניתי :״סבבה״ ואז חשבתי יותר נכון נזכרתי :
אני ילדה קטנה , יושבים בארוחת שישי משפחתי הומה( כמו אז גם היום ) רעש.. ואז מישהו אומר : שמעתם שדלידה התאבדה?
ידעתי אז שיש אישה כזאת שקוראים לה דלידה ששרה עם שיער בלונדיני ארוך וגוף רזה וגבוה והיא כל הזמן רוקדת ומחייכת . סבתא שלי סיפרה לי שההורים שלה מאיטליה , היא מאד אהבה אותה סבתא שלי . נזכרתי איך סבא שלי היה מדבר צרפתית ברי״ש מתגלגלת כמו שהיא היתה שרה בטלויזיה.
לא הבנתי אז , איך אישה עם שיער בלונדיני ארוך וגוף רזה וגבוה כשהיא בכלל כל הזמן רוקדת ושרה , פשוט מחליטה למות .
עכשיו קראתי בויקיפדיה שהיא כתבה במכתב ההתאבדות שלה שהחיים הפכו לבלתי נסבלים וביקשה סליחה .
אני לא חושבת שאז כשהייתי ילדה הייתי מצליחה להבין מה זה חיים בלתי נסבלים, בטח אם יש לך שיער בלונדיני ארוך וגוף רזה וארוך .
בכל מקרה אלך לדלידה
נאכל משהו (:
