שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

ימים אחרים

כל עוד החלומות אופטימים לא נורא ,כשיתחילו הסיוטים זה כנראה סימן שהתעוררת למציאות.
לפני שלושה חודשים. יום שלישי, 3 בפברואר 2026 בשעה 14:02

״אני לא יודע להיות שמח

גם לא להיות עצוב.״

כן גם אני ראיתי את הדוקו של אביתר בנאי.

אני אוהבת דוקו ואוהבת את אביתר.

וזה קשה מאד לצפות בעיקר בפרקים הראשונים כשאני מתבוססת בעננת מלנכוליה.

אפילו נסחפתי בתום פרק אחד וכתבתי לאיש שיקר לי: ״לראות את זה ואז לא לחשוב אם לסיים את חיי, אלה איך.״

נו מה? מישהו אמר דרמה קווין ולא קיבל?

כשהוא שר ״אני לא יודע להיות שמח״ אני שרה לי בראש: ״את לא יודעת לכתוב שמח.״

בחודש שעבר היה ארוע משפחתי מאד משמח ורציתי לכתוב על זה משהו בפייסבוק.

מילה! לא הצלחתי לכתוב. מילה!

כתבתי מחקתי וכתבתי ומחקתי. הכל נראה לי אדיוטי ריק פשוט רדוד לא מעניין לא מצחיק.

ולא כתבתי.

והינה קרה מקרה עצוב ומעיין נובע.

אז אני לא יודעת לכתוב שמח

אבל כן יודעת להיות עצוב

תתחנני אלייייי

איזה -שיר -ענק!

 

לפני שלושה חודשים. יום שני, 2 בפברואר 2026 בשעה 10:33

לאחרונה שוב צצתי כאן באתר, עולים מולי אנשים מדור הדינוזאורים כמוני ושואלים, מה חזרת? מה את עושהכאן? הכל בסדר עם לאקי? אוח אין על הדאגה הכנה. הוא בסדר לאב אוף מי לייב .

אבל קרה לי מקרה מצער בחיים ואני באה לפה קצת בעיקר בלילות לפעמים לדבר להסיח את הדעת.

אז אולי גם אכתוב קצת פה כי הפייסבוק כן אין לי אינסטה אני זקנה, כבר עייף ממני ואנשים חושבים שאני מלנכולית.

 

 

 

                                ***

בבקר

יצאתי למשימה להביא את הקומקום החשמלי החדש שהזמנתי באון ליין. רציתי סמג אבל עצבן אותי שהוא עולה פי שלוש מאיזה פיליפס או ראסל אז התפשרתי על זה כמו שהיה לי ושרת אותי מעל עשר שנים בנאמנות והשבוע החליט למות.

וכן זו משימה, הכל בימנו משימות אבל שלא יגידו האנשים סביבי  שאני מגזימה ולא מתפקדת ולא ולא אז אני ממשיכה ללכת.

ואני הולכת לי עם הקומקום שאספתי וכבר מחליטה שאם אני בחוץ אלך לסופר  ורואה אישה אחת שמנה זה לא קשור לסיפור יושבת עם כלב יפיפה .

עצרתי, אפשר ללטף שאלתי? כן בטח.

אז ליטפתי אותו והוא התמסר לליטופים ונחר עליי ועמד על שתי רגליים אחוריות שמנמנות.

אוי איזה יפה אתה איזה חמוד אמרתי לו.

וגם ככה אני כולי על סף דמעות וכמעט לא מתאפקת ופורצת בבכי בגינה  עם הקומקום הזול. והיא שואלת אותי: יש לך כלב?

הכלב שלי מת לפני כמה ימים. עניתי אולי קצת ביובש, כאילו אני לא מרוסקת מזה.

אוי זה עצוב אמרה, כן ..עצוב עניתי.

ואז היא שואלת אותי: רוצה אותו?

ואני אמרת לעצמי בשברירי שניה שרק אני בעולם יכולה לחשוב כזה מהר על כל כך הרבה דברים: היא בטח מרחמת עליי שמת לי הכלב ורוצה לתת לי אותו. כמו ילדה קטנה עלובה מסריחה שבא איזה פדופיל ואומר לה בואי קחי סוכריה בגינה והיא מסכימה.

כןןן אמרתי.

חהה חהה היא צחקה הייתי נותנת לך אבל בעלי יהרוג אותי.

כן? אה? אמרתי והלכתי עצובה מובסת.היא סתם אישה שמנה ורעה. גם היתה נותנת אותו לו יכלה וגם גרמה לי להראות סתומה. ככה אמרתי לעצמי, לא מרחמת לא עלי ולא עליה.

המשכתי ללכת הרחתי את כף היד שליטפה את הכלב,

ריח של כלב

ולא התאפקתי

ובכיתי

בדרך הביתה עם קומקום חדש וזול

בכיתי כי מת לי הכלב. ואני כל כך מתגעגעת אליה.

נראה לי שאזמין סמג.

הקומקום הזה כבר תמיד יעציב אותי.

ולא אל תגידו לי להביא כלב חדש. 

לזכר אהובתי התפלצת השחורה 🖤

 

 

לפני שנתיים. יום שני, 29 בינואר 2024 בשעה 13:30

איזה קטע שאני פה

הרבה זמן לא הייתי פה

מה יש לי לחפש פה 

זה שייך לי לעולם שלפני

לפני ה...

הכל נחלק לשניים.

לפני ה.. ואחרי ה..

כמה אמרתי כמה כתבתי כמה בכיתי 

כמה איבדתי.

הנפש בוכה כן זה לעוס, נפש בוכה.

מדממת? דרמטי.

עצובה, אבלה. כן נפש אבלה. 

מה אני עושה פה

הכל שטויות

לזכר זאת שאהבתי

שהיתה ילדה משוגעת חולת סקס ואהבה

מצחיקה בת משפחתי היקרה

שנרצחה בנובה עם בן זוגה. 

נפש אבלה. 

 

לפני 3 שנים. יום חמישי, 12 בינואר 2023 בשעה 19:55

ואיך אומרת אילנה:

מה אומרים? לא אומרים. 

אם אין דין אין דיין.

 

לפני 3 שנים. יום רביעי, 30 בנובמבר 2022 בשעה 13:22

״כל הבלוג שלך כתוב עליי״ הוא אומר לי 

״נו כן מה אתה רוצה שאכתוב שם? על הילד? הצבא? הריבית של המשכנתה?״ 

״את כותבת עליי כי רק אני החיים שלך״. 

״אתה רוב החיים שלי עכשיו תסתום, תזהר היום יש ארגנטינה עוד מילה ורואים מטבח מנצח״.

״סליחההההה״ 

 

לפני 3 שנים. יום שלישי, 29 בנובמבר 2022 בשעה 12:01

״אולי נביא מישהו בשישי בלילה, נשחק קצת..״ אני לוחשת לו באוזן במיטה. מאחר ועבר את גיל ארבעים שאל: ״מה?״ אבל בסוף הבין וענה:״מה שבא לך בייבי שלי״. ״ טוב״ עניתי וכבר הרצתי לי בראש את מי להביא ואם בכלל.״לא רצית שנלך לאכל פנקייק יפני בשישי?״ הוא שואל ופולש לי למחשבות. ״ כןןןןן שכחתי, עזוב מעדיפה פנקייק יפני״. 

לפני 3 שנים. יום חמישי, 24 בנובמבר 2022 בשעה 13:06

והוא מפנטז על מגפיים ומשגע אותי.. אין, אני הכי טובה בלדעת איך להוריד לו. וכל פעם כלל פעם הוא אומר לי הלוואי שיראו בכלוב מי את באמת. אז הינה. אולי עכשיו לא יפנו אליי ילדים בני 20 שרוצים להיות העבד שלי? אולי.. 

בצד זו כף היד של הכלבה ( לאקי אמנם כלבלב אבל לא נראה כזה לצערי).

לפני 4 שנים. יום חמישי, 10 בנובמבר 2022 בשעה 21:26

בשעה מאוחרת מאוד של אמצע הלילה כמעט לפנות בוקר הוא חוזר מהעבודה, פרויקט גדול שצריך לסיים.

״אני עוד מעט מסיים ויוצא״ הוא כותב לי ״אתקשר מהדרך, אני עייף תדברי איתי כדי שלא ארדם.״

כעבור כמה דקות הוא מתקשר ואני מקשקשת כמו שאני יודעת לקשקש והוא כשעונה מדבר דיבור עייף.

״שכחתי את הקפוצון במשרד״

״נו בסדר די להיות בכיין אתה תשרוד כמה צעדים מהחנייה הביתה.״

״מההה חמש עשרה מעלות בחוץ.״

״הו ממש מי ישמע זה לא קר.״

״אה כן? כשהיינו עכשיו בחול ( כן טסנו לראות את הקיור) לא יצאת בלי קפוצון וצעיף.״

״נכון כי היה בן שתי מעלות לאפס.״

״כמה?

״ שתי מעלות לאפס.״

״אוחחח את יכולה להגיד עוד פעם אפס?

אני אוהבבבב כשאת אומרת אפס.״

״אתה כל כך עלוב ——

עלוב ואפס!״

לא נרדם הגיע ערני מאד ערני.

לפני 4 שנים. יום שני, 7 בנובמבר 2022 בשעה 20:12

כן, זה. אז נעזוב את זה שהמיטה והחבלים והחדר האפלולי ואנחות הכאב הזכירו לי ימים רחוקים של מרתפים אפלים. 

הכאב שיש יום אחרי שמכירה כל שריר שלא דמיינתי שיש לי והוא כל כך כואב - זה סשן אמיתי.

והלו.. אני לא מהצד שאוהב לסבוללללל

אני בכלל אישה של מסאז׳ים מפנקים ואפטרנון טי בלונדון. 

 

לפני 4 שנים. יום שבת, 12 במרץ 2022 בשעה 12:35

״יש היום משחק של הפועל״ הוא אומר לי. 

״יופי  כי אתה לא רואה״ 

״בטח שאני רואה״ 

״אה באמת?!״ 

״ברור, בחלומות שלי אני רואה״.