עינוגי לשון

שוכב על הגב,
מסתכל למעלה,
לשון בחוץ מתאמצת להגיע, מנסה לצאת מתוך גרוני,
אל חור העכוז המענג והמגרה כ"כ.
חור מפוספס, משול לאל חי.
מתקרב אלי, נותן תקוה,
שאולי תתאפשר נגיעה
שאולי תתאפשר לי הזכות לנקות... להבריק...
ובשניה האחרונה, מתרחק
נעמדת, חיוך משפיל על שפתיך, כאומרת
'באמת קיוות שזה יקרה כ"כ מהר?'
אז כן, קיוותי, מותר לא?
אבל אם צריך, אמתין ככל שתחליטי שנדרש

חתול תעלול מכשכש בזנבו,
חתול תעלול מלקק את שפתו,
סופ"ש מגיע - שמחה גדולה
עכשיו גמרתי לעבוד,
וסתם בשביל איזה בוס מאפן
אפילו לא בשביל איזה אלילה.

את ליאת הכרתי לפני שנתיים. היא עבדה אצל לקוח שלי ובחצי השנה הראשונה רק דיברנו בטלפון. שיחות מנומסות ומחויכות, אבל בודאי לא כאלה שיכלו להעיד על איך יתקדמו העניינים. ואז יום אחד זה קרה. קבעתי עם הלקוח אצלו עבדה ליאת פגישת עסקית ושגרתית באחד מבתי הקפה על אבן גבירול. ציפיתי לראות את מנשה הזקן החביב, מבעלי החברה, אבל במקומו הגיע ליאת. היא הציגה את עצמה והתנצלה בשם מנשה ונכנסנו ישר לענייני עבודה. אחרי שעה קלה של דיבורים היא התנצלה וקמה לשירותים. זו הייתה הפעם הראשונה בה זכיתי לראות עד כמה מדהימה היא. בסביבות 30, 165, אולי טיפה יותר, שיער שחור שגלש על גבה, הליכה עוצמתית, ועכוז עגול שנע מצד לצד מניע את עיניי וראשי בחוסר שליטה יחד איתו.
את המראה בצד בית הקפה ראיתי מאוחר מידיי. הייתי כמעט בטוח שהיא הספיקה לקלוט את מבטי המרייר לפני שהסטתי אותה. היא חזרה לשלוחן וכאילו כלום. השיחה המשיכה כאילו כרגיל, אם כי בשורה התחתונה - היא הסתיימה שאנחנו סוגרים על מחיר שהיה נמוך ב-20% מהמחיר האחרון איתו נכנסתי לפגישה. המדהים היה שזה קרה בלי שכ"כ שמתי לב.
לאחר שסגרנו את פרטי המו"מ היא שאלה אם בא לי עוד קפה ואני כמובן והסכמתי. פטפטנו על החיים והיא עברה לשאלות על חיי האישיים. הייתי בטוח שגם אם היה לי שמץ של סיכוי מולה קודם, הוא נעלם כששמעה שאני נשוי ואב לילדה. היום אני יודע שטעיתי.
לפני שנפרדנו, היא זרקה לי כאילו במקרה 'מקודם הסתכלת לי על התחת, נכון?' הייתי המום, אך לפני שהספקתי לענות, היא פרצה בצחוק גדול ואמרה לי בייייי.
לא שמעתי ממנה בשבועיים הקרובים ואז כשהתקשרתי לשיחה אקראית עם הלקוח היא ענתה והייתה נשמעת לי מוטרדת. ששאלתי אותה, היא אמרה שהאוטו שלה נשאר בחיפה והיא לא יודעת איך לחבור אליו. מתוך נימוס הצעתי לקחת אותה והיא בלי להסס קפצה את המציאה והוסיפה שהיא ידעה שעלי תוכל לסמוך.
האמת שהופתעתי, זה גם מצא אותי קצת לא מוכן אבל שמחתי. מה יכול להיות יותר טוב משעה וחצי של נסיעה משותפת עם נסיכה מהאגדות.
הגעתי לאסוף אותה וחיכיתי לה מחוץ לאוטו, נשען על דלת המכונית מצידו של הנוסע. שהיא התקרבה
פתחתי בפניה את דלת הרכב. הסתכלת עליה, ועל פרצופה נמתח חיוך מרוצה. היא נכנסה בשקט לרכב, חיכתה שהתניע ואמרה לי סע.
חצי השעה הראשונה של הנסיעה עברה בשקט. אצלי לפחות הוא היה מתוח. ואז היא התחילה לדבר.
'אין הרבה בחורים שהיו מתנדבים להקפיץ אותי לחיפה, אתה יודע?' היא אמרה לי. האמת שידעתי. 'כן', אמרתי, 'אני בחור טוב'.
'אני לא אוהבת תשובות קצרות ומתחמקות. אתה לא מרגיש לי כמו אחד שעושה טובות. יותר כמו אחד שעשיתי לו טובה שנתתי להסיע אותי לחיפה'. שתקתי. קיוויתי שאני לא צריך להגיב, אבל היא אחרי אתנחתא קצרה הוסיפה 'שלא תחשוב שכל אילם יכול להסיע אותי. תגיב! אני צודקת?' 'כן' מלמלתי. אבל היא הזכירה לי, שגוון קולה הפך לכועס ורם יותר את הנחייתה לגבי אופי התשובות המועדף עליה.
אמרתי לה, מה שרציתי להגיד כבר מזמן, בקול רם וברור, בגוף זקוף ומבט ממוקד בנסיעה 'כן. את צודקת. אני לא עושה טובת לאף אחד. זאת את שעושה לי את הטובה. את המדהימה שהואלת בטובך לחשוב דווקא אלי ולהציע דווקא לי את הזכות לשרתך בהסעה לחיפה.' אני חושב שקצת הפתעתי אותה למרות שהיא ניסתה להראות כרגיל. 'כן היא אמרה לי. 'אני יודעת.' ולא הוסיפה.
הגענו לחיפה והיא כיוונה אותי אל רכבה. לפני שעזבה היא אמרה לי שהרבה זמן היא מחפשת מישהו שייהנה מלעשות לה את זה. ע"ב בסיס קבוע ולא מציק מידיי, מתי ואיך שבא לה. שאלה בחיוך אם אני רוצה להגיש מועמדות. אמרה שמחר היא מסיימת לעבוד בשש. תכין את עצמך לשעתיים שרותיות, אמרה לי.
זה לא היה קל להעביר את היממה ההיא. לא הספקתי לחשוב עליה, על מה שהיא מכינה לעצמה ואיך אוכל להשתלב בהכנות האלה. בסוף זה עבר... בארבע קיבלתי סמס ממנה 'בשש וחצי תחכה לי ליד דלת הכניסה לביתי. אני רעבה לצ'אזה ואני אוהבת את זה של הג'ירף. תביא רק מנה אחת.' מצאתי את עצמי באמצע יום העבודה מול מסך המציג קבצי אקסל, עם פלאפון ביד וזין עומד. לא יכולתי לחשוב מרוב התרגשות והיה לי ברור שיום העבודה, טוב לו אם יסתיים להיום. נסעתי לג'ירף, חיכיתי קצת לפני שהזמנתי שיהיה הכי חם שאפשר ובלב דופק נסעתי לביתה. חצי שעה חיכיתי ליד הדלת וכשהגיעה שאלה אם הצ'אזה קרה כבר. נכנסנו לביתה והיא שלחה אותי לחמם לה את הצאז'ה במיקרו ואמרה שהיא אוהבת לאכול אותה בצלחת הזכוכית שאמצא מעל הכיור, לצד כוס עם ידית ודיאט קולה בסלון מול הטלוויזיה.
הגשתי לה את השתייה והאוכל והעמדתי לידה, לא כ"כ יודע מה לעשות. היא שתתה שלוק הקולה, לקחה את הצלחת אל ידיה, פרסה רגליה וצקצקה לעברי מסמנת לי לכיוון הרגליים. 'אתה יכול להוריד לי את הסנדל. אני אוהבת שמפנקים לי את כפות הרגליים בזמן הארוחה.' בעדינות ורגישות הסרתי את סנדליה וחשפתי זוג כפות רגליים מדהימות, נעימות ריחניות. החלתי מעסה את כף רגלה השמאלית והיא, בימנית, החלה ללטף לי את הפנים. בתחילה בעדינות ואז החלה להיות אגרסיבית יותר מחדירה את אצבעותיה אחת אחרי השנייה ואח"כ את שתיהן יחד לתוך פי, כמזיינת לי אותו.
ינקתי וליקקתי כמו כלב מורעב. מחכה לנתח כף הרגל הבא שהיא תחליט להניח בפי. הצלחתי להגניב לעברה מבט. היא הייתה שלווה ונראתה מרוצה. היא סיימה לאכול, הניחה את הצלחת על השולחן וסיפרה לי שהיא צריכה אותי. היא רואה אותי משמש כמה פונקציות בחייה. משימות כאלה ואחרות. 'לפעמים אני אתן לך להסיע אותי, לפעמים אני ארשה לך לבצע עבורי שליחויות ולפעמים בא לי, זה קורה לי בדר"כ אחרי ימים מתישים בעבודה, שאני רוצה להעביר ערב נעים ומפנק. אני מציע לך להיות שם במצבים האלה. יהיו לזה חוקים, יהיו כללים ברורים, אבל אתה צריך לזכור רק דבר אחד. תעשה מה שאומרים לך והכל יהיה בסדר'. היא לא חיכתה לתשובה. כף רגלה המשיכה כל אותו זמן לחדור לי לפה. כשסיימה הוציאה את כף רגלה מפי וציוותה עלי להתפשט. היא בחנה אותי, כשידיי מאחורי גבי. 'תתקרב' אמרה לי. אברי שהיה זקוף עד להתפקע, חטף סטירה מכף ידה והחל להתנדנד. היא צחקה. כשעצר הורתה לי לרדת על ארבע עם התחת לכיוונה. היא אמרה לי להתקדם לאחור ולהניח את שק האשכים שלי בידה. פחדתי שאגמור. הסיטואציה וכף ידה המעסה בקצב הנע בין עדינות למחיצת השק חירמנה אותי בטירוף.
היא אמרה לי 'אתה יודע, היו כבר כמה פעמים בעבר שבהם חשבתי שאני מחזיקה אפסים כאלה ואחרים בביצים. כלום לא משתווה ללהחזיק את האפס בביצים תרתי משמע. אתה מבין כלבלב, אני מחזיקה אותך בביצים. אתה יודע שאתה לא שווה כלום בלי הביצים שלך'.
היא אמרה לי להסתובב ובכף ידה הצמידהה את פרצופי קרוב כל כך לג'ינס המחסה את ערוותה. היא סטרה לי ואמרה לי שבדקות הקרובות היא מצפה ממני לא לאכזב אותה. היא הזכירה לי, באילו ששכחתי, שבסטירה אחת היא יכולה להעיר אותי ולהחזיר אותי חזרה לחיים המשמימים מהם באתי. היא הורתה לי לשכב על הספה ראש למעלה ולשון בחוץ היא הורידה את חולצה ואת מכנסיה ואז, לפני שהמשיכה תפסה לי בשיער וקשרה את חולצתה מסביב לעיניי. 'אתה עוד לא ראוי לראות חמוד. סתם נוהל שיגרתי לכאלה שלא הוכיחו עדיין את זכאותם. אל תתרגש יותר מידיי' אמרה לי. באפלה, חשתי אותה מניחה את ירכיה בצמוד כשגופה קרב אלי. 'תריח לי את חור התחת' אמרה ואני רחרחתי בנשימות עמוקות. מצמיד את אפי אל פתחה האחורי לא יודע מה שעשיתי שמגיע לי האושר הזה. היא ביקשה ממנה להוציא לשון והחלה ללטף איתה את פי הטבעת שלה. כף ידה הצמידה את ראשי לספה ולא נתנה לי לזוז והיא קיבלה את הלשון בדיוק במקום אליו כיוונה. היא עזבה את ראשי והתיישבה בנינוחות. 'תנקה לי את החור' אמרה, 'אני אחרי יום עבודה ארוך'. הלשון שלי עבדה בעכוזה מספר דקות, כשנשימותיה הופכות כבדות יותר. היא החלה להזיז את ירכיה על פני, דואגת שאשמור על לשון בחור בעוד האף שלי נחדר לתוך כוסה. האף התמלא ממיצי איברה המדהימים, אותם נשמתי לאפי כמו נרקומן. הרגשתי שהיא מתחרמנת והולכת ולאחר מספר דקות של דפיקת פרצוף היא הסתובבה. בדרך היא אמרה לי שכל הזמן שהוקדש לי היום היה לטובת הרגע הזה. עכשיו זה המבחן שלך כלב. תעבוד כמו מטורף. הפעם הלשון שלי נפגשה עם דגדגנה ואפי נתחב בכוסה. היא השתפשפה עלי, בונה לעצמה אורגזמה על פרצופי. מזיינת לי אותו. חונקת אותי, מרטיבה את כל פני, צובטת, שורטת, משתוללת לי על הפנים.
אני מרגיש שהיא נהנית ואני כ"כ מאושר.
לקח לה חצי שעה לגמור כשבכל אותו הזמן, הזין שלי עמד כמו מטורף מתכנן לקבל מעט יחס. חוץ מכמה סטירות זה לא ממש עזר לו. היא גמרה כמו מטורפת ונשכבה על גבה לצידי. 'זה נחמד אפס, אבל אף פעם אל תנוח על זרי הדפנה. תמיד יש מה ללמוד. תרגיע אותי עם לשון בתחת. הפעם בעדינות.' כשהיא שוכבת על בטנה פילסתי את דרכה של לשוני לכיוון החור הקדוש שלה. ליקקתי מספר דקות. מסביב ובפנים במעגלים עדינים. היא נראתה לי כעומדת להירדם כשאמרה לי להסיר את כיסוי העיניים. היא כבר הספיקה לכסות את עצמה בשמיכה כשחזרתי לראות, אבל כף רגל בצבצה ממנה. היא אמרה לי שאני יכול לגמור לה על כף הרגל – 'רק תעשה את זה מהר אפס. תגמור, תנקה, תתלבש, תפנה את הכלים בסלון ועוף לי מהעיניים. אני אצור איתך קשר כשירצה לי'.
וכך אכן היה – המשך יבוא.