לפני 16 שנים. 12 במרץ 2008 בשעה 13:28
עדינה ושבירה, כה ילדה
לבדה היא בעיר הגדולה,
היא לבד מבחירה לא שלה,
מה צפוי לה בעתידה?
מה טמון בעבר החשוך?
מבוכים, דרקונים, שמיכת פוך,
שאיפות, חלומות, רסיסים,
ודמעה חרישית על ריסים
מחשבות על עתיד לא חולפות
כמו רוכבי אופנועים ברחוב.
מהופנטת מכל האורות,
החלטות הן תמיד כה קשות.
לא תיפול היא יותר, לעולם
העולם יהפוך למושלם,
העתיד, העבר, כמו בסרט
ירקמו מציאות קצת אחרת
מציאות מאושרת, אחרת,
מציאות מדהימה, נהדרת,
היא עומדת באמצע העיר,
אין דמעות, רק חיוך כל-מאיר.
שלכם,
ג'אסט