בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרהורים בראשי

When everything's made to be broken, I just want you to know who I am
GooGoo Dolls / Iris
לפני 14 שנים. 4 באפריל 2010 בשעה 13:24

מעניין, האם אתם מכירים הרבה זוגות שהכירו פה?
זה אמור להיות אתר שהוא גם אתר היכרויות למי שבעניין,
ויחד עם זאת - כמעט ואני לא מכירה זוגות שהכירו כאן, חוץ מזוג אחד...
מעניין למה? כי האתר הזה - זו אחת הדרכים הפשוטות להכיר,
כי הרי אף אחד לא יבוא לבחורה בדיסקוטק ויציע לה סשן, כמו סקס.
ופה זה אמור להיות פשוט ומגניב...
מוזר...

לפני 14 שנים. 28 בפברואר 2010 בשעה 22:21

להתמסר אליך, לחלוטין, אני שלך כל כולי,
בחיים לא הרגשתי ככה....
כמה שאתה חזק, כשאני חלשה,
כמה שאתה יודע, כשאני מתלבטת,
כמה שאתה אמיץ, כשאני פוחדת,
כמה שאתה גבר אמיתי, כשאני אישה...
אני רואה מולי אותך, עם המבט שגורם לי לעשות כל מה שתרצה, כל מה שתחשוב,
הידיים שלך אשר יודעות להעניש כמו ללטף, לגרום כאב ועונג,
אני כל כולי שלך, מהגוף שרועד מרצון עז למגע שלך,
עד לנשמה שרק מצפה שתדרוש משהו בלתי אפשרי,
רק כדי להוכיח:
אני שלך,
לרגליך,
תמיד,

ג'אסט..

לפני 15 שנים. 26 ביוני 2008 בשעה 10:48

דרך הלימוד, דרך הבדידות
דרך חוויות, דרך השגיאות,
דרך אשליות, דרך אכזבות,
לומדים אנחנו מה זה לחיות

לומדים איך לקבל ואיך לתת,
לומדים שלהכל יש את העת,
לומדים מטרות, כלים, הרגשות, .
פשוט לומדים...... מה זה לחיות

לפני 15 שנים. 23 ביוני 2008 בשעה 15:23

בפינה שבין שני קירות גבוהים, חצי שבורים בראש ההר יושבת ילדה דקיקה ושברירית,
בגדיה בצבע ירוק, צבע התקווה, ושערה הכסוף, הארוך, עפים ברוח, .
היא שרה בלי לחשוב על מי שיכול לשמוע אותה, בלי לחשוב על מנגינה או עולם מסביב.
ובאמת, מי יכול לשמוע אותה במקום נידח זה.
רק אולי השמש הישנונית מבעד ענן תוהה מה ילדה עושה פה, במקום בו כבר מזמן לא נשמעו קולות אנוש.
הילדה שרה בשקט, שרה בשביל עצמה בלבד... טוב, אולי גם שרה בשביל מי שפעם, לפני הרבה שנים חיבר את השיר.
שיר שדומה לשירים ששמענו בילדות עם הקצב הפשוט, הממכר, נמשך ברוח, עובר הרים, שדות, יערות ומשתלב ונעלם בתוך השיר העוצמתי של העולם:

יש זכות ללכת וזכות לחזור,
יש זכות לשפוט וזכות להרוג,
יש זכות לישון וזכות לעורר,
יש זכות לשכוח ולא להזכר,

מה מהם תבחר?

יש זכות לאהוב וזכות לעזוב,
יש זכות לחלום נועז ושלם,
ויש את הזכות למוות שקט
יש זכות לשלם חשבונות ישנים,
ויש את הזכות להתעלם מחברים

מה מהם ימשוך אותך?

יש זכות לסלוח וזכות לא לשכוח,
יש זכות ללמד וזכות להוביל,
יש זכות לבקש וזכות לקבל,

כה רבים הם דרכים,
מה תבחר, איך תדע
אל תכנע לגורל ערמומי,
תבחר רק אתה: "זאת הדרך שלי! "

צליל הצלול האחרון נעלם במרחק,
הילדה משירה מבט לשמיים, מחייכת בתום למשהו שרק היא רואה שם,
ובתנועה אחת צוללת למטה מהקיר.
ללא צליל, ללא תזוזת שטיח הדשא הצהבהב, ללא תזוזת אוויר,
רק צל ארוך וחצי שקוף עף למעלה, למקום בו העננים הם צמר גפן ורדרד.
התחיל יום חדש...
כמו יום אתמול?
אחר?
לא תדע עד שתחייה אותו.
תן לו סיכוי להיות היום המושלם של חייך.....



ג'אסט

לפני 15 שנים. 22 ביוני 2008 בשעה 23:14

הייתי רוצה להיות מחשבה,
ולנוע בעולם מהירות מפתיעה,
להכנס למקומות הכי שונים,
ראש של בלונדינית טיפשה וחרמנית,
ראש של עקרת בית בינונית,
ראש של מנכ"ל עם צרור בעיות,
ראש של כוסון צעיר מול מלא מעריצות,
ראש של ההוא וההיא, וגם ההם...
לדעת מה קורה בעולמם המסקרן.
נמאס לי להיות עצמי,
משעמם אותי לפתור בעיות שלי,
אני הרבה יותר טובה בלפתור בעיות של רבים,
אוהבת לשמוע על עניינים אחרים,
איך אוכל להפוך למחשבה?
אולי רק אוכל להיות דאגה...
ואולי מחר יהיה קצת אחרת
ואתעורר מישהי לגמרי אחרת......


לפני 15 שנים. 11 ביוני 2008 בשעה 16:43

איפה הם ואיפה אני,
מה מקשר בינינו?
האמונה באשליות, לראות את הטוב בכולם,
או לראות חד וחלק מה כולם שווים ולמה חותרים?
רק אחרי שמתנתקים מהרגשות אפשר באמת לראות מה מולינו:
אישה בכירה שדואגת למעמדה בחברה, גבר שחותר תחתיה,
ספורטאית מצטיינת שלא יודעת כלום חוץ מספורט בחייה,
אנשים שמתחמקים מהחיים לתוך אוכל, שתייה, סמים,
בנות רכלניות ברמות על, גברים שכל מה שמעניין אותם זה מידת החזה של הבנות הרכלניות,
ופתאום כאשר מסתכלים על זה מהצד - פתאום לא ברור לי מי אני,
למה כל האנשים מסביבי כל כך שונים ממני, מה מטרת החיים שלהם?
כי אולי אם אני אבין את זה, אוכל להבין את החיים שלי..
כמו שחברה שלי אומרת: "מה אני עושה פה? ולמה??"

סתם הרהורים של ערב מוזר בבית...
שיהיה סופ"ש כיפי,

ג'אסט

לפני 15 שנים. 8 במאי 2008 בשעה 14:23

אוי, כמה התגעגעתי לאינטרנט,
אי אפשר להבין את ההתמכרות, עד שלוקחים ממך את הצעצוע,
ואז מרגישים עד כמה זה חסר.
אז פתאום כשמחזירים - פתאום הכל מוכר, הכל מרגיש כמו בבית,
כאילו פוגשים חבר קרוב שלא ראית זמן מה, והכל זורם.
אז כן, כן, יש עדיין מקומות שבהם אין 70% מהאוכלוסייה באינטרנט כמו בישראל 😄 ,
אבל מצד שני - הכי טוב להתגעגע, לא?
ככה זה בהכל בחיים, אנחנו בונים לנו עולמות שלנו,
מכניסים דברים, אנשים, הרגלים, תחושות לתוך החיים שלנו,
מתרגלים אליהם, מרגישים שלא יכולים יותר בלעדיהם,
ואז פתאום כשזה נלקח מאיתנו מגלים - וואלה, אפשר לחיות בלי זה, וגם בלי זה...
אמנם החיים נראים אחרת, אבל השינויים לרוב טובים לנו..
אז אולי ככה אני אי פעם אפסיק לעשן, אולי מישהו יפסיק להתלונן על החיים (כי זה גם הרגל מגונה),
אולי מישהו יפסיק לשתות, ומישהו אחר יפסיק לשנוא את עצמו.
והעיקר - לאהוב את החיים ואת מה שזה מביא, עם ההרגלים או בלעדיהם, עם השגרה או עם ספונטניות,
פשוט לאהוב את החיים 😄
חג שמח לכולם!

לפני 16 שנים. 22 באפריל 2008 בשעה 20:33

זאת אני,
משילה מעצמי את השכבות,
נותנת לעצמי מרחב,
לומדת להכיר את עצמי,
מפסיקה להיות מראה של אנשים אחרים,
מתחילה להיות אישיות,
משאירה מאחור את עכבות העבר,
מקבלת את ההווה במלואו,
מחכה לעתיד מדהים,

זאת אני.

ג'אסט

לפני 16 שנים. 19 באפריל 2008 בשעה 15:51

פסח...
החג נחשב לחג האביב, לחג ההתחלות החדשות, לחג החופש.
ולא מזכירים שכל התחלה זה סוף של משהו אחר,
וחופש זה לווא דווקא דבר חיובי ומשמח,
הכל טמון בהקשר.
אז רק לאחל לכולנו סוף רק של דברים גרועים, התחלות רק של דברים מדהימים,
חופש מדעות קדומות, מדברים שמעכבים אותנו, ממחשבות רעות,
ודווקא לא חופש אלא קשרים טובים עם האנשים מסביב,
קשרים שמביאים אושר, שמחה, אהבה,
רשת של כורי עכביש תורמים ולא מעכבים,
ופשוט חג שמח!

לפני 16 שנים. 18 באפריל 2008 בשעה 9:58

החיים שלנו משונים, לוקחים אותך לפעמים למקומות שאף פעם לא ידעת שתבקר,
גורמים לך לרגשות שאף פעם לא חשבת שתוכל לחוות,
שמים אותך במצבים בלתי אפשריים, מצבים שלא תדע לעולם מה לעשות.
אומרים שככה אנחנו לומדים, לומדים את שעורי החיים,
אבל למה לא סימנו לנו את הדרך?
הייתי הולכת בה, הייתי מתמודדת עם הקשיים,
לו רק ידעתי שאני עושה דברים נכון,
מחליטה החלטות נכונות, הולכת בשבילים הנכונים,
לו רק ידעתי את הנתיב הנכון.
ולפעמים, רק לפעמים, אנחנו יודעים שהחלטנו נכון,
אבל לרוב זה מוביל למבחנים הבאים, יותר ויותר קשים,
כי הרי עלינו כיתה, לא?....