הרהורים בראשי

אין דברים כאלה כמו הקעקוע היפיפה שלי!!!
איך שבאתי לסטודיו וסיפרתי לו מה אני רוצה,
אמר שצריך לצייר, ולאחר1000התלבטויות, 4 תיקונים, 4 סיגרויות לחץ - אני מאושרת עד השמיים 😄
הקעקוע אמור לסמל משהו, משהו אישי, משהו שבטח יישאר איתך לעד.
לכן לא נראה לי הגיוני כשהולכים ועושים סתם קעקוע, "שיהיה", שמש, ורד או כל מיני כאלה.
אני עשיתי משהו עם סימליות. וזה שיצא יפה בטירוףףףףף (נו, לפחות בעיניי) זה כבר תוספת.
מקווה שיחלים מהר, ואוכל כבר לצלם אותו 😄
זאת מתנה ממני לעצמי ליום הולדת המתקרב שלי, כי לפעמים חייבים לעשות משהו בשביל עצמך, לא?

ואגב, הזכרתי כבר שהקעקוע מהמם?? :)

בא לכם לפעמים לעשות משהו מטורף?
משהו שאתם יודעים שאף פעם לא עשיתם, ואפילו לא חשבתם שתעשו?

אז בשבילי זה קעקוע,
משהו שתמיד תמיד רציתי, אבל אף פעם לא חשבתי שבאמת אלך לעשות,
תמיד אמרתי - אני אוהבת שינויים, ואם לא אוהב אותו מחר,
ומה עם כל הסכנות, ומה עם זה או עם זה....
אז זהו, ומחר זה יקרה.
או ליפחות אני מקווה שיקרה, כי יש לי ציור בראש,
אבל באמת עדיף שאני לא אצייר.
הבטיחו לי לקחת אותי ל"מקעקע מדהים, צייר בנשמה, תיראי איזה קעקוע מטורף עשה לי"..
אם הוא מצייר לי את מה שאני רוצה, אז אני הולכת על זה...
קעקוע נשמע לא משהו רציני, אה?
טוב, לפחות בשבילי זה משהו עצום 😄
אז שיהיה לי בהצלחה מחר !

אני חבה לך תודה גדולה.

תודה על התקופה שהיינו יחד, שגיליתי דברים שאפילו אף פעם לא חשבתי עליהם,
תודה על ההבנה, על התמיכה, שתמיד היית שם בשבילי,
תודה על זה שלראשונה בחיי הרגשתי ביטחון מלא לחלוטין, הרגשתי מוגנת,
תודה שאיתך פעם ראשונה בחיי הרשיתי לעצמי להסחף ולאבד שליטה,
תודה שלימדת אותי אומץ ותעוזה לעשות דברים,
תודה על העבודה החדשה, בלעדיך זה ממש לא היה קורה,
תודה על האופקים החדשים שפתחת לי,
תודה שהראית לי מי אני
תודה שאיתך חוויתי אהבה אמיתית כמו שלא הרבה יודעים.
תודה שאתה קיים..

מקווה מכל הלב שהכל יסתדר לך כמו שאתה רוצה ושכל החלומות שלך יתגשמו

ושוב... פשוט תודה.

ג'אסט

היא היתה חזקה מהחורף
היא היתה חזקה מסופה
לצמוח מכלום שהיה לה
זה סוד הכח שלה

מתוך עולמות שבורים היא צומחת
לילות שלמים היא רוקמת
כל מה שיקרה לה

ופתאום יום אחד הוא הגיע כמו אל שעלה מן הים
את כל כוחותיה נתנה לו, ליבה התעורר מאי שם
אבל אהובה כמו המים - נגע בחופים וחזר
עכשיו אהבה היא יודעת כאב שאינו נגמר


תודה לך גלי עטרי על השיר המדהים הזה...
סליחה על עוד שיר לא מקורי, אבל פשוט כל כך מבטא את מה שקורה לי.
כשחושבים שזה זה, שסוף סוף מצאתי אושר, סוף סוף זאת האהבה האמיתית, מה שחיפשתי כל חיי ולא ידעתי,
אחרי כל השבירות וכל מה שעברתי בחיים שלי, ושנים כבר לא היה לי הרגשה מדהימה כזאת.
אחרי שפתאום צוברים ביטחון שברירי שהכל יישאר לתקופה מה
ואז המציאות צוחקת לכם בפרצוף...והצחוק שלה שובר לך את כל החיים.... והכל מחליף את פניו.

אז זהו, הכלל נשמר... כמה שמצליחים לעלות יותר גבוה, הנפילה יותר חזקה, והלמטה יותר ויותר נמוך.
יש את האופצייה השנייה - סתם לחיות בלי עליות וירידות,
אבל עדיין זה שווה - כי אני יודעת שהיה לי מדהים! אפילו לשבריר שנייה...

לא ככה?

אפשר תמיד לחזור למציאות שהייתה לי:-
אין אהבה אמיתית, רק תשוקה....
אין אנשים אמיתיים, רק שקרנים פתולוגיים...
אין רגשות אמיתיים - הכל אשליות ומשחקים של המוח,
ואין לסמוך על אף אחד אף פעם...

מנקודה זו לפחות אין לאן ליפול... זה נכון, אבל אני כל כך לא אוהבת לחיות ככה...

ולכן כרגע נמצאת הרבה הרבה יותר נמוך מאשר אי פעם נפלתי כשלא האמנתי לשום דבר ואף אחד.........

ואולי פשוט עכשיו, הפעם, כבר אין לי כוח לאסוף את כל החלקים השבורים, גם ככה החיים שוברים אותי מחדש כל פעם.....
אז למה?....

רק כמה שירים שבאו לי עם מצברוח,
כמה שורות מכל שיר,
אלו שהכי מזמזמות בראש לפעמים,
ולפעמים כשאתה שומע אותם ברדיו - מכים בך כמו ברק:
"וואלה, עד כמה שזה נכון"
כמובן אתם מוזמנים להשלים את השירים בראש 😄



"הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם, נופל וקם,
אף פעם לא אפסיק ללכת..."

"אז מה מחבר בסופו של דבר
שני אנשים יחד?..
צל חלומות, משקל העבר
מסע של בדידות ופחד"

"העגלה נוסעת, אין חזור..
לא קפצת ממנה היום,
חלפו דקותיים, והנה נשארת מאחור"

"את רוצה לשיר את השיר שיביא לך אהבה
להלחם במה שמפחיד אותך
תהיי חזקה לבטא את השמחה שבך שנדחקה....
זה מאז וזה עכשיו, את יודעת מה חסר
ותגלי איך להביא את זה
עכשיו, בשבילך, רק בשבילך"


" יפה, שיכורה, יחידה בעולם
יש לה נפש מורעלת בתוך גוף מושלם
צוחקת בקול פעמון שנסדק
משנים של סיגריות, לילות של מחנק,
בן תמותה לא יבין ריקוד בלי מנוחה
האלים חוגגים אבל ונוס בוכה."

" And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am
And you can't fight the tears that ain't coming
Or the moment of truth in your lies
When everything feels like the movies
Yeah you bleed just to know you're alive "



ג'אסט

האם אתם אוהבים צמתים?

צמתים שפוגשים בחיים הם שונים,
ישנם הפשוטים, שאפילו אפשר לא לשים לב בכלל שו צומת,
אלא פשוט לבחור במשהו, ורק בדיעבד להבין שהייתה אפשרית גם בחירה אחרת.
ישנם צמתים יותר מורכבים - שאתה יודע שיש לך כמה אופציות בחירה, שאולי ישפיעו לך על החיים שלך,
ואז בוחרים יותר בקפידה, כבר חושבים לפני שעושים צעד. אבל בד"כ הבחירה די מהירה, כי יודעים מה רוצים יותר.

ויש בחיים צמתים שאתה רואה שני דרכים שונות לגמרי לאחר הבחירה שלך.
בדרך כלל אלו רק שני דרכים, בחירה בין שני דברים, לא יותר, כשכל בחירה מובילה אותך בדרך שונה לגמרי.
אלו הבחירות הגורליות שאחנו עושים בחיים. אלו הבחירות אשר בכל מקרה, ולא משנה מה אתה מחליט -
לעולם תצטער שלא יכולת לקבל את שני הדברים בנתיב חיים אחד.
אלו הבחירות שהכי קשה לבחור, בעיקר כי הלב הולך נגד הראש,
ובגלל שלא יודעים מה רוצים יותר, כי רוצים את שני הדברים.

תחשבו על הצומת האחרונה הגורלית שהייתם בה. האם בחרתם נכון?
האם עכשיו בדיעבד הייתם בוחרים אחרת?

אני עכשיו בצומת כזאת. כאשר הלב מושך לכוון אחד, והראש הרציונלי אומר דבר אחר.
ובשום צורה לא ניתן לקבל את שני הדברים.
הייתי אמורה כאישה אמיתית לבחור בלב,
אבל החלטתי עם הראש, על משהו שיותר נכון בשבילי...
והלב... הלב בוכה...

האם אתם אוהבים צמתים?...

המון יין אדום יבש, כמו שאני אוהבת,
המון גברים מסביב, כמו שאני אוהבת,
עיניים עצומות, נשימות מואצות,
המון ידיים נוגעות בי, מלטפות, מושכות, חוקרות,
מילים זורמות באוזניי כמו נהר בנתיב חדש,
נשיקות נשיקות על כל הגוף,
שפתיים בוערות על גופי, שפתים שונות, עדינות, דורשות,
אצבעות בתוכי לוקחות לעולם אחר,
סרט, מציאות לא אמיתית,
ופתאום מאחורי הכל המחשבה - כן, זאת אני, כאן ועכשיו!



ג'אסט

עדינה ושבירה, כה ילדה
לבדה היא בעיר הגדולה,
היא לבד מבחירה לא שלה,
מה צפוי לה בעתידה?

מה טמון בעבר החשוך?
מבוכים, דרקונים, שמיכת פוך,
שאיפות, חלומות, רסיסים,
ודמעה חרישית על ריסים

מחשבות על עתיד לא חולפות
כמו רוכבי אופנועים ברחוב.
מהופנטת מכל האורות,
החלטות הן תמיד כה קשות.

לא תיפול היא יותר, לעולם
העולם יהפוך למושלם,
העתיד, העבר, כמו בסרט
ירקמו מציאות קצת אחרת

מציאות מאושרת, אחרת,
מציאות מדהימה, נהדרת,
היא עומדת באמצע העיר,
אין דמעות, רק חיוך כל-מאיר.




שלכם,

ג'אסט

הכוס שלי נשברה.. לא, בעצם התנפצה למיליון רסיסים.
רסיסים שקופים, קרים, דמויי יהלום החותך כל, רסיסים הפוצעים כל דבר.
כוס זו קיבלתי כמתנה הכי גדולה שלי,
הייתה נוצצת, חדשה, שכל כך התגאיתי בה, ידעתי שאין אותה להרבה אנשים אחרים,
אולי רק למעטים מאוד, שזכו בה בהגרלה איפשהו גבוה בשמים.
אף לא לרגע לא חשבתי עד כמה היא שבירה, נראתה לי חזקה יותר מפלדה, מבטון, מהכל..
ועכשיו נשארו רק רסיסים...
איך אפשר להחזיר את הכוס המדהימה והיחידה במינה שלי?

שמה של הכוס - אמון...

ג'אסט

שלום גם לך.
להכנס לאוטו, כן בטח.
לאן נוסעים?.. המממ, אני לא יודעת, אתה תחליט.
נכון, אתה צודק, פגישות ראשונות מבאסות ביותר,
בדרך כלל גם אחרי 5 דקות בערך אתה יודע אם יש משהו או לא...
הרי אתה יודע מכתחילה שלא יהיה כמו שתיארת בשיחה באינטרנט ובכל מקרה מקווה,
ואז כמובן הכל שונה.
לא לא, לאו דווקא לרעה, לפעמים לטובה, אבל שונה.
איך תיארתי שיהיה?...הממ... בטוח שאתה רוצה לשמוע?
או קיי...

תיארתי שאתה לא נראה כמו בתמונה, אלא הרבה יותר טוב, שכאשר אני אראה אותך פעם ראשונה
יעברו לי בכל הגוף זרמים, אלו שגורמים לסחרחורת, לחולשה ברגליים.
שתחזור הצמרמורת שעברה בי כשקראתי את מה שכתבת לי במסנגר..
תיארתי שתיצא מהאוטו, ותנשק אותי בשנייה הראשונה של הפגישה, ומייד ארגיש חסרת אונים בידיים שלך,
רוצה להתמסר כל כולי רק לך, לתת לך את ליבי ונשמתי, שהמגע שלך ירגיש כל כך נכון וטבעי.
הכימיה המדהימה, הקליק ההזוי ביותר, בחיים שלך לא חשבת שאפשרי - קורה כאן ועכשיו...
ואז נילך לאנשהו - הרי גם אם מאוד רוצים אי אפשר ישר להגיע למיטה,
למרות שזה מה ששנינו הינו מעדיפים עכשיו - לא לנתק מגע לשנייה. אבל גם רוצים להכיר אחד את השני, ולהתחיל במשחק...

וכן יהיה לנו המון על מה לדבר, וגם השתיקות לא יהיו מביכות או משעממות, אלא מלאות בהבטחות, בנינוחות וריגוש.
והכל ירגיש במקום,ירגיש נכון ומדהים, הרגשה של.. לא יודעת אפילו איך להסביר לך.. אה, אז אתה יודע על מה אני מדברת?....

כן כן, בדיוק זה, היה לך פעם? לא? כן גם לי לא...

ומה הלאה? שיכרון חושים, חצאי זיכרונות, מיטה סתורה, בגדים זרוקים, צעקות כאב או הנאה, הרי מי מבדיל בעירפול כזה...
וגלים מוטרפים שעוברים ושוטפים אותי ואותך שוב ושוב, ואני מאבדת תחושה של מקום.. של זמן..
ואז מגיע הבוקר, ויוצאים לעבודה כמעט כרגיל,
רק שאני יודעת, שהחיים שלי כבר אף פעם לא יהיו כמו שהיו מקודם....

אבל כל זה רק פנטזיה, לא?



שלכם,

ג'אסט