הרהורים בראשי

שלום גם לך.
להכנס לאוטו, כן בטח.
לאן נוסעים?.. המממ, אני לא יודעת, אתה תחליט.
נכון, אתה צודק, פגישות ראשונות מבאסות ביותר,
בדרך כלל גם אחרי 5 דקות בערך אתה יודע אם יש משהו או לא...
הרי אתה יודע מכתחילה שלא יהיה כמו שתיארת בשיחה באינטרנט ובכל מקרה מקווה,
ואז כמובן הכל שונה.
לא לא, לאו דווקא לרעה, לפעמים לטובה, אבל שונה.
איך תיארתי שיהיה?...הממ... בטוח שאתה רוצה לשמוע?
או קיי...

תיארתי שאתה לא נראה כמו בתמונה, אלא הרבה יותר טוב, שכאשר אני אראה אותך פעם ראשונה
יעברו לי בכל הגוף זרמים, אלו שגורמים לסחרחורת, לחולשה ברגליים.
שתחזור הצמרמורת שעברה בי כשקראתי את מה שכתבת לי במסנגר..
תיארתי שתיצא מהאוטו, ותנשק אותי בשנייה הראשונה של הפגישה, ומייד ארגיש חסרת אונים בידיים שלך,
רוצה להתמסר כל כולי רק לך, לתת לך את ליבי ונשמתי, שהמגע שלך ירגיש כל כך נכון וטבעי.
הכימיה המדהימה, הקליק ההזוי ביותר, בחיים שלך לא חשבת שאפשרי - קורה כאן ועכשיו...
ואז נילך לאנשהו - הרי גם אם מאוד רוצים אי אפשר ישר להגיע למיטה,
למרות שזה מה ששנינו הינו מעדיפים עכשיו - לא לנתק מגע לשנייה. אבל גם רוצים להכיר אחד את השני, ולהתחיל במשחק...

וכן יהיה לנו המון על מה לדבר, וגם השתיקות לא יהיו מביכות או משעממות, אלא מלאות בהבטחות, בנינוחות וריגוש.
והכל ירגיש במקום,ירגיש נכון ומדהים, הרגשה של.. לא יודעת אפילו איך להסביר לך.. אה, אז אתה יודע על מה אני מדברת?....

כן כן, בדיוק זה, היה לך פעם? לא? כן גם לי לא...

ומה הלאה? שיכרון חושים, חצאי זיכרונות, מיטה סתורה, בגדים זרוקים, צעקות כאב או הנאה, הרי מי מבדיל בעירפול כזה...
וגלים מוטרפים שעוברים ושוטפים אותי ואותך שוב ושוב, ואני מאבדת תחושה של מקום.. של זמן..
ואז מגיע הבוקר, ויוצאים לעבודה כמעט כרגיל,
רק שאני יודעת, שהחיים שלי כבר אף פעם לא יהיו כמו שהיו מקודם....

אבל כל זה רק פנטזיה, לא?



שלכם,

ג'אסט