Embrace the inner sadist

החתולה שלי מסתכלת עלי עם עיניים גדולות ורעבות- לכי תמזגי לי ויסקי ותביאי לי סיגר ושהצעצוע שלך יישב פה לידי.

היא ניגשת ומביאה לי את הויסקי ליד ומדליקה לי את הסיגר ויורדת על הברכיים.

אני מסמן לה להתקרב אלי לברכיים. היא מתקרבת לאט ומניחה את הראש שלה עלי. 

חתולה יפה שלי- תהני לך מהצעצוע שלך, תעשי אותי גאה בך אהובה.

היא לאט לאט נעמדת ומתקרבת לצעצוע החדש שלה, אני יכול לראות איך הרעב בעיניים גדל, היא נעמדת מעליה ומסתכלת כלי, אני מניד בראשי להסכמה והיא תופסת בקולר של הצעצוע ומעמידה אותה. מסובבת אותה מולי ומפשיטה אותה, אי אפשר לפספס את כתם הרטיבות על התחתונים של הצעצוע. 

תעמדי אל מול הקיר ותבליטי את התחת היא אומרת לה. היא מתחילה לצבוע לה את התחת באדום, ספאנק וליטוף, משחקת לסירוגין בחור הרטוב והנוזל של הצעצוע.

אני קם בשקט בזמן שהחתולה שלי בשיא הפוקוס, נצמד אליה והיא נבהלת טיפה. 

שששש זונה שלי, תתקופפי על הצעצוע שלך באותה תנוחה.

שתי תחתים עסיסים מולי, אחד אדום ואחד לבן והזין שלי שמאיים לקרוע את המכנסיים. אני מתחיל להספינק את החתולה שלי, שומע איך היא מתאפקת לא לצעוק. כשהתחת שלה כבר אדום כמו של הצעצוע אני מיישר אותה, נותן לה נשיקה קלה וביס בצוואר ולוחש לה בשקט, תמשיכי יפה שלי...

מעניין אותי- יש פה מישהי/ו שהיו רוצים לשמוע המשך?

אני רוצה להיכנס הביתה, ולראות את שתיכן ממתינות לי בבית. מעשנות משהו ושותות וצוחקות, ואז רואות אותי.

אני מתיישב על הכורסא ושתיכן יודעות היטב את מקומכן. חולצות את נעלי ועושות מסאג׳ לרגליים.

רואות את המבט ומתחילות לנשק את רגלי , אני מניח אחתן על הרצפה וכל אחת עם תחת באוויר ופה על כפות רגלי, איזה תמונה יפה 

אני נעמד ועונד לחתולה שלי את הקולר שלה, ונותן לה לענוד לך את הקולר שלך מעכשיו את קודם כל של החתולה שלי ומן הסתם מתוך זה גם שלי....

הסיפור ימשיך בהמשך אבל החלום על לשלב בין העבר והעתיד, לשתי הבנות שמכירות אותי הכי טוב, להוריד אותך למקום הטבעי שלך.... אחחחח

כל הזמן מדובר על האפטר קר בעיקר מצד הנשלטת.

חייב להודות שהוא לשני הצדדים.

אחרי סשן מפנק אין יותר טוב מההתכרבלות בתוך החזה, הרגשת הגוף המשתחרר והשייך לך.

הפגנה נגד אלימות נגד נשים- מאוד פופולרי ואפילו חלקית מוצדק.
אבל מה עם האלימות הנשית/ממסדית אל מול הגברים.
אלימות נפשית/רגשית היא קשה לא פחות.
אלימות כלכלית היא אלימה לא פחות.
שימוש בילד שלך ואיומים בפגיעה עקיפית הם לא פחות אלימים.
כשאישה הופכת עלייך כיסא, או מרסקת אותך בתוך ביתך- לא אלים?
אישה שמגישה תלונות שווא או מאיימת בהם- לא אלים??
כשגבר נהיה אלים אז ישר עוצרים אותו ועכשיו גם רוצים לשים עליו אזיק אלקטרוני.
כשאישה רוצחת מבפנים את הגבר, או אלימה פיזית אל מול הגבר- למי הוא יתלונן?
כל אישה שמגישה תלונת שווא פוגעת ישירות בנשים שנפגעו באמת.
למה אישה יכולה להתעלם בקביעת בית משפט ולפגוע בילד וכלום לא יקרה.
אבל ההפך- וישר בלאגן בבתי המשפט.
רוצות/ים להפגין נגד אלימות, תםגינו נגד אלימות ותפסיקו להתלונן על המגדר. נשים יכולות להיות הרבה יותר מסוכנות מגברים

שאחרי מקלחת בוקר שבה היא מסבנת אותי כמו תמיד ( כל כך אוהב לראות אותה על הברכיים), היא מתחילה להתארגן , עומדת מול המראה ערומה והתחת שלה צועק לי. אני שואל אותה איפה החגורה והיא מסתכלת עלי ומצביעה. מבקשת לא- אומר לה להסתובב וצובע את התחת העסיסי שלה עם כמה סימונים לפני שאני יוצא לעבודה

מפחיד אותי, מפחיד אותי לעבור קו שאין ממנו חזור, לפגוע בגוף או בנפש.

זה פחד ששומר עלי ומאפשר לי לשלוט בדקויות הרבה יותר עדינות.

אני רוצה לשמוע אותך צורחת מכאב, צועקת די ואז לעצור ולראות את המבט ההמום - למה הפסקת.

כלי נהדר למעקב הנשלטת.

אני רוצה למתוח לך את הגבולות, למשוך אותך למקומות שלא האמנת. אם בסקס, או ביומיום. השליטה לא נגמרת רק בחדרי חדרים. 

לא רוצה אותך עם עור מתוח ומושלם, מתוקתקת ומאופרת ( חוץ משחור בעיניים בשביל לראות את הדמעות כשאת נחנקת) אני אוהב לראות ולהרגיש ולמעוך וללטף את הקמטים, הצלוליט, הסימנים של המציאות. הכי מחרמן ומושלם זה האי שלמות.

האם רק אני כזה?

אז המון זמן לא הייתי פה, החיים מושכים ומאתגרים ומשתנים.

אבל השליטה לי בך לא משתנה לרגע, את כנשלטת תמיד יודעת לחזק, לתמוך, לכאוב בשבילי, לספוג ולהיות לי קרקע יציבה. תמיד תדאגי לפאר אותי בפני הסביבה ולגרום לי להרגיש כמו המלך בכבודו ובעצמו.

ואני אמשיך לשמור עלייך, לדחוף ולעודד, להכאיב, להשתמש, להתייעץ ,לסמן. ועכשיו החתולה שלי רוצה גם לשחק, מתגעגעת לטעם אישה על שפתייה. ואני אמון על מציאת שותפה- אז אם את קוראת את זה... אני אהיה מעל הכל, צופה הרבה, מכווין, מכאיב אבל לא חודר. אלה אם ממש החתולה תישבר בסוף. איך מתחילים לחפש.. לחתולה שלי הכי מגיעה בעולם....

הכאב חודר.

שבועיים ברצף שאני מספר את הסיפור שלי, נוגע בעצבים החשופים, משתף את הנפילות, את הקשיים.

אני לא מתבייש, אני עומד כל מול ההחלטות שלי.

אבל לדבר על זה לא עוזר, לפעמים זה רק מחריף את הכאב, כל סיפור מחזיר אותך ישר לכאב והאימה, לחוסר האונים והבושה.

אבל אני אמשיך לספר, אמשיך להילחם, אמשיך לתת ולשתף.

אבל בתוך זה מלוות הנפילות, האוויר שבורח, הגוף הכבד, הדמעה הזולגת.

עייפתי.

מהלב. 

מחר את תצומי כאשר הילד שלנו אצלך.

אבל שוב למנוע ממנו לדבר איתי לפני השינה כי העזתי לדרוש להיות עם הבן שלי במהלך החופש, זה בסדר. הלב שלי שותת דם אבל עדיין שלם וחזק.

כל טיפה של דם שמתנקזת רק מחזקת.

אני לא אצום. לא אבקש סליחה. כל פגיעה היא מכוונת. היא הגנה עצמית. אנשים חפים מפשע שנפגעו בדרך מקבלים את הסליחה במקום. 

מחר סשן בים עם החתלתולה ולאחר מכן ובשבת סשן בפינה שקטה בטבע...

ככה חוגגים כיפור. מכות,סקס,סמים ואהבה. Fuck u all and specialy you. You will pay the price