שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Embrace the inner sadist

לפני 7 שנים. 25 בספטמבר 2017 בשעה 7:27

איך את יכולה להסתכל על הילד שלנו ולחשוב שהוא רכוש? שהוא כלי בלוח שחמט.

את מנסה לפגוע בי על ידי שימוש ציני בילד אבל מאמינה שאת צודקת כמו תמיד.

את טוענת שאת שולטת אבל אין לך שום שליטה בעצמך ובתאבת הנקמה שלך. אני שולט בעצמי, לא עונה לך את האמת המרה שאת בושה של אדם, חדל אישים, שבזכות זה שעזבתי אותך בכלל הפכת להיות אמא כי לפני זה היית כלום, אמא בלחץ...

אבל בסדר. כל פעם שגררת אותי לבית משפט הפסדת, וזה ימשיך כך. כי יש לי סבלנות. והילד המדהים יודע הכל, הוא חכם,הוא מרגיש להבדיל ממך. אני מאחל לך באמת שתמצאי כבר זוגיות טובה שתשחררי אותי.

שיהיה לך כבר טוב ותצאי מהאומללות והמסכנות שמצופה בלכאורה כח ועוד אחת שכאילו חושבת שהיא לביאה.

אני לא אאחל לך דברים רעים כמו שאת בטח איחלת לי כלילד שלנו מגיע אמא גם עם היא חצי כח.

לפני 7 שנים. 31 באוגוסט 2017 בשעה 18:18

אני פגוע, התרסקתי,נשברתי,התרוקנתי,ולמדתי שלבור אין תחתית.אבל למדתמ לקבל את זה. אם זה מהחלטות רעות בחיים, אם זאת האמונה העיוורת באנשים ובאהבה.

האם יש פוסט טראומתיות עקב מערכות זוגיות כושלות? כן. זה מזדחל לך פנימה כשאתה לא מצפה זה. איזה משהו קטן שמעיר שד. אתה מסתכל לו בעיניים ונותן לו חיבוק. זה הדבר היחיד שייתן לו ללכת.

ומהמקום הנמוך הזה צמחתי. והמון בזכות ההתחברות העמוקה לעולם השליטה, וזה מצעיד אותי בזהירות אל תוך זוגיות. זה מפחיד,זה מאיים,זה מרגש,זה מדהים,זה נכון. זה מפחיד.

העבר הכואב הוא מה שהביא אותי לאן שאני וזכיתי בחתלתולה מדהימה שיודעת להכיל אותי על כל צדדי, ולהיות שם בנפילות. 

הייתי חייב להתרסק כדי להיבנות.

 

לפני 7 שנים. 15 באוגוסט 2017 בשעה 19:41

אז סשנים זה נפלא, הסדיזם זה עונג, אבל ההתמסרות הנפשית היא השלמות. 

ביום יום אנחנו מזינים אחד את השניה, אני יודע מה מצאתי, מה חשפתי, מה שיחררתי ובמה זכיתי ובהתאמה זכיתי בנשמה הטהורה שלך, את תקבלי את כולי, מהחום והאהבה ועד הכאב הפיזי שאעניק לך. ואת תבכי,תתחנני,ותאהבי.

המבט של החדירה היבשה, וואו

המבט שאני שולף אותו מהחור והיללות אכזבה ותחינה לעוד...holly shit

את תכאבי בשבילי, תכילי אותי ותקבלי את כל עולמי.

חתלתולונת שלי.

 

 

 

לפני 7 שנים. 6 במאי 2017 בשעה 21:37

כשאתה לוקח את השליטה, שאתה יודע לחייך ולקבל באהבה גם את החרא אתה יכול לעוף קדימה ולשלוט על מישהי שתתמסר לך. 

תיקח את הנשמה היפה, תכאיב לה, תחדור עמוק לתוך מהותה, תחפש את מה שגורם לה לתקתק ותתחיל להרים,לעצב,להעיף לגבהים ולהתנסויות, לראות בתוך האיפור המרוח, הפנים האדומות והסתורות עיניים בוהקות מאושר.תשמור עליה מכל משמר, אולי אזמתקרא לעצמך שולט.

תן לה למסור את עצמה אלייך.

אל תדרוש, זאת חולשה שלך. 

 

 

לפני 7 שנים. 29 באפריל 2017 בשעה 13:29

בעולם הבדסמ לפעמים דווקא התגובה החייתית המתפרצת היא מושלמת, כמובן כל עוד עדיין יש לעצמך מודעות עצמית.

בעולם האמיתי השליטה העצמית כשאתה מתעסק עם ביוב אנושי באמת מגיעה לידי ביטוי. לקחת נשימה, לא ליפול למי שנסה לשחק בך וללחוץ על הנקודות שלך ולהאמין בדרך שלך ובצדקתך. 

חלק מהתחזקות השולט שבתוכי נוצרה בזכות השליטה העצמית בסיפור החיי. 

אז קדימה, תקיאי עלי, תלחמי בי, זה רק הופך את זה ליותר מעניין ליום שתפסידי.

לפני 7 שנים. 25 באפריל 2017 בשעה 10:20

אז נתתי לה משימה להמתין לי בצורה מסויימת. מגיע אליה והחתולה במקלחת. נכנס, חודר,סוטר.

צריכים לצאת לקניות: זמן נהדר לעונש.גומר לה על הפנים. והולכים לעשות קניות כאשר אני מרוח ויבש על פניה. חוזרים הביתה, הולכים להיפגש עם חברים שלה, מכיוון שאני רחום שאלתי אותה האם היא רוצה להוריד אותה מפרצופה היפה, מסתכלת לי בעיניים ואומרת שלא. חתולה טובה

לפני 7 שנים. 15 באפריל 2017 בשעה 21:45

החתולה יושבת לידי, לאחר שתייה וג'ויינט טוב התחיל לה המאנצ'.

אין כמו לקחת אצבע של קינדר ולא לתת לה לאכול את זה, להעביר לה ליד האף, השפתיים, ואם תנסה לטעום ישר סטירה תגיע.

השילוב של התסכול והייחום.... נפלא

לפני 7 שנים. 10 באפריל 2017 בשעה 9:42

החופש והחירות שלי מגיעה כשיש לי מישהי שמשועבדת אלי

לפני 7 שנים. 31 במרץ 2017 בשעה 20:23

אני יודע שאמרנו נתק. אבל כתבת משהו שאינני יכול להתעלם.

אין פה שום אקט של פחד, אלא אקט של שמירה עצמית, אני מכבד וקורא כל מילה. 

את גם יודעת בדיוק מה אני חושב. 

לעולם תהיי שמורה אצלי בתור גורה,🐶.

תהיי חזקה גורה יקרה. העולם בשתי ידייך, גם כשזה נראה אבוד. 

מי כמוני יודע שדברים מגיעים כשהכי לא מצופה.

בחיבה עמוקה עד אין קץ.

לפני 7 שנים. 18 במרץ 2017 בשעה 21:52

לאחר הפוסט של בכח המוח, מצאתי את עצמי באמת תוהה על עניין הרצון לחוויה מתקנת מהשולט, יש פה הרבה מחפשי חורים וזיונים, סתם עוד גברים.

יש פה גם שולטים. 

האחריות המוטלת עלי היא פנומנלית, אין רגע שאני לא קשוב לנשלטת, שלא אתן לה את התמיכה הנפשית ואעשה ככל שביכולתי להרימה למקומות שלא חלמה עליהם. אבל זה נגמר, אפילו לא חייב להיגמר ברע.

לאן זה נלקח? 

האם השולט ניצל? השתמש? האם התגובה האוטומטית היא התכרבלות והאשמה? בגדול אני חושב שכן כמו על מערכת זוגית.

אני אחדור לך לנשמה בעוצמה שלא יכלת לדמיין וברכות שלא הכרת, אקשיב לך, ובעזרת הבדסמ אעיף אותך. ובהתאמה אני מצפה שתהיי שם להרים אותי.

לדעת שהשולט הינו קודם כל אדם. שיכול לטעות, וליפול.

ואם הנשלטת יכולה להכיל את השולט שלה ברגעי החולשה אז יש קסם.

 

סליחה על הברדק.

שבוע נפלא ומלא סימנים כחולים.