Embrace the inner sadist

לאחר הפוסט של בכח המוח, מצאתי את עצמי באמת תוהה על עניין הרצון לחוויה מתקנת מהשולט, יש פה הרבה מחפשי חורים וזיונים, סתם עוד גברים.

יש פה גם שולטים. 

האחריות המוטלת עלי היא פנומנלית, אין רגע שאני לא קשוב לנשלטת, שלא אתן לה את התמיכה הנפשית ואעשה ככל שביכולתי להרימה למקומות שלא חלמה עליהם. אבל זה נגמר, אפילו לא חייב להיגמר ברע.

לאן זה נלקח? 

האם השולט ניצל? השתמש? האם התגובה האוטומטית היא התכרבלות והאשמה? בגדול אני חושב שכן כמו על מערכת זוגית.

אני אחדור לך לנשמה בעוצמה שלא יכלת לדמיין וברכות שלא הכרת, אקשיב לך, ובעזרת הבדסמ אעיף אותך. ובהתאמה אני מצפה שתהיי שם להרים אותי.

לדעת שהשולט הינו קודם כל אדם. שיכול לטעות, וליפול.

ואם הנשלטת יכולה להכיל את השולט שלה ברגעי החולשה אז יש קסם.

סליחה על הברדק.

שבוע נפלא ומלא סימנים כחולים.