משפטו של אדם

אז כן..
הינה אני כאן, אחרי כל כך הרבה שנים בעולם הזה, מתחיל לכתוב את הבלוג שיזכיר לי את מה ששחכתי מזמן

תאמת...כשהיתי צעיר היתי אדם כל כך שונה מהאדם שניצב מולכם ברגע זה.
היתי בישן ברמה הזויה (אני מאלו שהיו מתבישים להתקשר ל144..."מה הם יגידו שאני לא יודע את המספר!")
שמנמן ובעל ביטחון עצמי נמוך ביותר.
הגעתי מבית דתי...משוחרר אבל דתי
האשכנזי היחיד בפנימיה קשה ונוקשה...רוב היום אנשים היו מציקים לי על המוזיקה שאני שומע ועל הספרים שאני קורא (ועצם זה שאני בכלל קורא)
מתוך כל הרע הזה צמחתי אני..חזק מתמיד...מודע למה שאני ויותר מכל למי שאני.

הבחורה הראשונה שנישקתי בגיל המופלג של 17 היתה מבוגרת ממני ב10 שנים.
אך משום מה הרגשתי שהיא קטנה ממני בשנים רבות.
אני הוא זה שהוביל את הקשר..שהחליט להיכן הולכים ומה עושים
והיא זו הראשונה שהכניסה את השליטה לחיי.

באחד הלילות שהיא על 4 בתנוחת הסקס הרגילה שלנו היא לחשה לי "תכאיב לי" בקול עדין ומלא תחנון
ואני....אני כאילו שד יצא מתוכי לא היססתי לשניה והתחלתי לחבוט בישבנה רק שראיתי את הצבע האדום קהה הפסקתי בהלם מעצמי (וכן..מרוצה במקצת)

מאז עברו הרבה שנים
היתי מאלף מקצועי בארץ ובחו"ל (כן יש כזה דבר)
התאהבתי
והתאכזבתי
ועכשיו אני כאן...לספר את סיפור חיי