סויץ' ספיס - החלל הבלתי מוכר

חלק 1 – גוף – פרק א' –
המנוי לקאנטרי נגמר לי כמדומני באפריל.
לא זזתי שנים.
לא אכלתי שנים.
לא דיברתי שנים.
עברתי התניות ששיבשו אצלי הכל, כולל יכולת לכתוב.
אני אלך ואקנה מכספי הליכון ואופני כושר ?
מנוי רק לבריכה ?
או שאחסוך כסף, אמא ממילא תזרוק לי הכל, ואלך ברגל לפארק וחזור, עם כלום עלי, בקבוק מים, קצת כסף, בעליה המתונה, ואלך לים לצרכי מקווי מים, ללמוד לא להישרף, אסור לי. ?
לרקוד בבית?
טעיתי. הלכו 8000 שקל.
חבל.
נשארו כמה חודשים של ללכת באור יום באוטובוס.
אני אל מסוגלת להתמיד בכלום.
כאליו אני מכושפת לזה.
שוב, אוכל שינה התעמלות. בסיס.
אני לא יודעת אילו התניות עשו לי.
אילפו.
בהנחה שאין קסם וכישוף בעולם.
משהו הרי חייב לשנות את זה.
אני אהיה מסוגלת לאכול ולישון מסודר וטוב, מה שטוב לי. וללכת 3 פעמים בשבוע לקאנטרי. ובשאר 4 הימים לאן ?
ללכת ביום, כדי שהערב לא ישרף לי.
למטרות ?
אני גורמת לעצמי להלם, הכל בבת אחת, אבל מסוג גרוע יותר.
אני חייבת לפעול לפי הגיון.
מעט כל פעם.
בהדרגה.
לפי רוטינה,שגרה.
ולהתמיד בזה.
לא לתת לאמא לשבש.
או לאנשים אחרים.
להפסיק לדאוג.