נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

ויום

היא אמרה לי

צא לטיול בגינה שלי
יש לי כל כך הרבה מה להראות לך
את המזרקות ואת המים את הצבעים

הכל שם רק כדי להכיר אותך
ואני שמרתי את זה בשבילך
יש כאן הרים אבנים חצץ שבילים

רק תפנק אותי במילים

כמו זרעים לאדמה

ואז תשקה אותי

ותראה איזה יופי הפרחים פורחים

תקטוף את אלו שנבלו 

קח נשימה ממני 

ואני ממך 

תן לרגע הזה להיות חד 

משהו מיוחד 

תנגן לי שיר כאב עונג ותשוקה על גופי

תגיד לי שאתה פורח ביחד איתי 

בגן הזה רק שנינו משחקים 

כמו שני צעירים מבוגרים 

משחקים אסורים 

תלכלכך אותי במה שאסור

ותנקה אותי ממה שמותר 

רק אל תשכח אותי 

למחרת

אתה הולך בעולם
והוא ענק עצום ממש
אנשים עוברים
אנרגיות מתחלפות
מתמזגות חלקן נוצצות לך
אבל רובם רחוקות ממך
חלק בוחרים בך
וחלק פשוט מתנפצות בך

ויש כלכך הרבה אפשרויות
בחירות נתיבים לסטות
מה שנועד לקרות קורה
החיים הם בחירה
או שאתה מתממש
או שאתה בוחר רק להשתמש
אתה יכול לישון ער
או להיות ער

ולך יש עולם
עם מישהי מיוחדת
וזה מספיק
ואם זה לא יספיק
אז נתרוקן קצת ונתמלא מחדש
ככה זה אהבה היא סותמת אותך
אך היא גם מטעינה אותך
והיא עצמה לא צריכה יותר מדי
ברגע שהיא מגיעה זה כבר בתוך דקה
בשיא החוויה

ואהבה היא אוויר
ואוויר הוא נזיל
היא יכולה להיות אין סופית
וקל לפספס אותה כי היא קלה כמו נוצה
לא מרגישים אך תמיד מתרגשים
הערך שלה גדול אך לא חומרי
בסוף אתה יכול לשבוע
עם זה לא אתה בתוכה

אם לא תרצה אותה
היא לא תגור בך
הכל זה בחירה
בחירה בעצמך
או בעצמך ובה

אני לא רוצה לתת לך את הבמה
אני רוצה להיות איתך שם
כשהכל קורה
כשאת זורחת 
כשאת איתי
כשאני שם
ואת לצידי 

הניצוצות

הניצחונות

אין לי תשובות
יש לי דגש על הרגש
אני עייף ממשחק כמוך
ולא בדיוק
אני רוצה לשחק
אבל עם כוונה
מקום לתת ולקחת
בדיוק כמו שאת
מחפשת

הרצון הזה
להיות עמידה בפני כל
רוח גשם שרב שלג ואנשים
בית אטום שרק אטום יכול להוריד
התסכול הזה נצבר נצרב על הקיר
בארגזים במחסן מתחת לאדמה
עד שיבוא היום ותסדרי הכל
ובנתיים את על הכיסא
שותה את הקפה
מתבוננת על הנוף
בסוג של מעוף
בזכוכית
ובסוף תשחררי
את יודעת את העתיד
אבל את לא מאמינה בחיזיון
רק בחזון ועבודה
ואת אומרת לעצמך
בסוף תשחררי
את השליטה
גם אם זה רק על המיטה
לא כאן מול החמה

סיפור שמתחיל
כשכולם הולכים לישון
אנחנו בלילה כמו ערפדים
נשארים עד הזריחה והולכים לישון
אחרי שמצצנו את כל האנרגיה בסינרגיה
מניחים ראש על הכר הלילה היה חם
ועכשיו בבוקר ממש קר
מודעים למה אני ואת צריכים
להיות כמה שיותר עצמאיים לא עצמים
רוצים לאפשר לעצמנו לשדים לצאת
לחיות את החיים שאנחנו חיים
ואת צעצוע בידיי
כשכולם הלכו לישון
אני אוחז בך חזק בטירוף
את מתעוררת לזימה אחרי בוקר של שלווה
בתחתונים מופשלים ויד לא זרה
הולכת על ארבע על ריצפה קרה
והגוף שלך כלכך חם מלוכלך
הגרון צמא לנגיעות עמוקות
ואת נוזלת מלמעלה עד למטה
מטפטפת תשוקה
הגוף הקטן והגמיש שלך שלי
זוחלת לרגליי מתפטלת כמו חתולה
נותן לך לנשום אותי עמוק הכי עמוק שאפשר
ומחזיק קלות בצינור החמצן שלך
את מחייכת מלקקת שפתיים עוצמת עיניים
מתמכרת לאווירה של הנוכחות שלי בך
מחדיר את כולי אלייך עמוק
ומניע את עצמי בעוצמה
צלילים של רגש ותשוקה בוקעים ממך וממני גם
צמאה לעוד
רק להמשיך
עד שיעלה השחר
ואז תנומה נומה התאוששות שוב
עד להתממשות הבאה

תפוח בתחת

ודבש על הגוף

ומקל קינמון בכוס 

ואז עטפתי בנילון נצמד

שנה טובה 

נכון

אנחנו חיים במציאות של כאן ועכשיו

ואם זה לא עכשיו זה לא באמת מרגיש כאן...

ואם זה לא מרגיש זה לא יכול להפוך למוחשי האישי

ואני אומר לך רגע...דגש על הרגע

רגע יתווסף לעוד רגע

ומהרגע יוולד הרגש

תסתכלי לי בעיניים

דקה שלמה

מבלי לשאול שאלה

תעשי זום תהי בזון

אבל רגע...

בכל זה תשחררי שניה חשיבה

משקל...מחשבה

תרגישי תנועה

קלילה

זה מתחיל מבפנים

כמו הסשן

לא רק מיניות משחררת

אלא החיבור

ועכשיו..בשקט הזה

מתחיל הטירוף

יש לו מקום

הגיע זמן לקיצור פירות

לאכול לטרוף...

אין לי הרבה שאלות אלייך
כי איתך אני רוצה להתחיל לייצר תשובות
וחוויות נגמרו לי התיהיות איתך אני להיות
יש לי סיפרייה פרטית מחולקת לגילאים ותקופות ואני לא רוצה שתהיא פרק או שורה אלה ספר מעוטר שבוהק ומאיר ישר לתוך עייני כל פעם שאפתח

מכל נשים

מכל האנשים

עברתי לידך הכי הרבה פעמים

ולא זהיתי אותך עד היום

לא ידעתי שזו את

אולי כי לא הייתי מוכן ואולי כי את

אולי זו התקופה ואולי זו העבודה

ומכל הנשים מכל האנשים

פגשתי אותך ורק עכשיו הייתי מוכן

וגם את

ועכשיו את בשלה כפרי אדמדמם מתקתק לקטיפה על העץ הכי יפה בשדרה