|
|
|
את מתנתקת מתנשקת
עוצמת עיניים לרווחה
שחור כלום אין אופק יש הווה הוויה
וכמה יש בזה אנחת רוויה
שותה את עצמך
נוזלת בועות מפיך לרגליי
ווליום של וואקום
ושקט..
שקט באמת? נתק
לימדתי אותך
שהשקט נמצא בהתמסרות
אנחנו לא מדברים
מילולית אין לנו תמליל
שפת סימנים
תנועות גסות
בין שני גופים
זזים לפי הקצב
בלי מוזיקה
מרגישים
בלי פעימות
מזיעים
בלי רטיבות
גומרים בראש
לא על הסדינים
לא באמת
אבל הכי אמיתי שיש
לתת הכל
זה קצת קלישאה מיותרת מיותמת ריקה
טוטאליות היא ברגעים בשלבים במחשבה
התמסרות היא שביל חד סטרי של אחריות הדדית
קריאה עיוורת של עולם שלם
זה קצת יותר מידי לבקש מבן אדם אחד
לא משנה כמה הוא חד
לתת למילים לחדור עמוק לחלחל ואז לחלל
זה תהליך עוצמתי
שבלתי אפשרי לבקרה
ועדיין עם כל זה
אנחנו מתפרקים
מתפוררים לנוזלים
מוזגים ושותים לחיים את החיים
מאמינים
מתאפשרים מאפשרים
לעצמנו ליפול ולקום
להתעורר ולישון
לשכב ולעמוד
לתת ולקחת
מה את עושה שם
על ארבע בהסכמה
בחדר בין ארבע קירות
על ריצפת עץ דקט
מדמיינת את עצמך
לא חושבת לא טועה
מאפשרת מתנשמת
מתרכזת
רק במיניות כזו
באמת את מתאפשרת
מאושרת
אתה נוגע
אתה פוגע
לפעמים זה חוקיות כזו
אתה הולך עמוק
אתה טובע
ואני?
ושם במעמקים
תמיד יש בי אוויר
דווקא שם אני מתגלה
ולא מתחפש לא מחפש
אני מוצא
אני מרגיש תמיד עם ראש מעל המים
בשבילי לגעת זה לדעת
זה ללמוד זה להיות
אבל התיאום הזה
הוא חתיכת חוויה
להגיע למצב שבסוף
יבינו אותך בלי מילה אחת
ואתה את הצד השני
בביטחון שקט כזה של מבט או חיוך
לא מוסבר בלי צורך בחיכוך
רק הרגשה מילים ללא צליל
ויש טבע והרעב למאבק מבעבע
ויש שבוחרים מבלי לבחור להיאבק
בהרגשה הזרה הזו שבהן
זה הרגל החיים לאבד שליטה
עד שמתרגלים לטוב
מזה טוב אם הוא לא בא עם קושי
מזה טוב אם הוא לא מתקיים
לאחר מאבק או מלחמה
הרי ככה אנחנו לומדים
מתלמדים מהחיים
יש דרך לגאות ויש דרך לשפל
יש גן עדן ויש גהינום
יש עבודה ויש אבטלה
יש מערכת יחסים בריאה ויש לא
יש אשם ויש נאשם
יש שחור ויש לבן
אבל כאן?
יש אותי ויש אותך
אז למה שנהיה כמו בספרים
נהיה אחרים שונה שונים
משונים מוזרים
אבל לא נהיה זרים
רק אם נרצה רק אם נבחר
ומזה בחירה?
היא קלה קצרה רכה
אבל לא פשוטה
כי פשטות היא בלתי נסבלת
בעולם שרוצה רק שנשאל ונשאל
או נחייה על סוג של משל
בקיצור לפני שאת הולכת לישון
תגידי תודה על כל מה שיש ונמצא בידך
מה שהיה מה שיהיה
ותבקשי מעצמך
לקבל גם את הדברים שאין ביכולתך
לשנות או להכיל או להכליל לתייג לסדר
כי גם הסדק הוא יפה
בעיני המתבונן
תקבלי אותי
ככה אני אקבל אותך
תלמדי אותי
כך אני אלמד אותך
תקשיבי לי
רק ככה אקשיב לך
כשאת לידי אנחנו שני מראות שקופות
משתקפות אחד לשני
אל תקראי מילים כתובות מספרים שמנחים אותך בראש תקראי אותי איך שאני מהאמת שלי לאמת שלך
כך נוצק לו בדס"מ ורגש. יקירתי
החבלים האמיתיים
הם בלב ובראש בשבילך
אבל הסימנים שהם משאירים
הם או תפאורה לנפש בצלמי הרגש
או צלקות..
אז את מעדיפה את החבל
על העור ולא באור
עד שזה בא זה מתקלף
והעור מצליח להיות גם האור
אדום הופך מסמל למלחמה
לסמל לאהבה מיניות ותשוקה
כשהכל הופך מבחירה
איבוד שליטה תוך כדי שליטה
ללא שפיטה
להוציא אותך החוצה
מתוך השגרה
לקחת אותך
מהראש לגוף
מהרעש לשקט
מהרע לטוב
משחור ולבן
למקום צבעוני יותר
פייה
אני אוהב את הפומבי
לקחת אותך מול כולם ברצועה וקולר
לתת לך להיות דמות שמאפשרת לעצמך להיות
מבלי לתהות
לבצע אקט שינתק את החשש
לדעת לגעת
כשזה מול אנשים
לעורר ולהתעורר
להתרגש ולרגש
את הגוף והנפש
כשיש סביבה משתנה
מסתכלת בוחנת ומבחינה
לאתגר במעשים
האנדרלין האחר
להיות חשוף כחסר אונים
ופשוט לשאוב את כל הביטחון
שאת צריכה ממני אלייך ובחזרה
בפומבי אני מרגיש
שהכבלים שלך נפרמים
ואת הופכת להיות
כל מה שציפית
כחופשיה
מינית יצרית
ללא שפיטה
