|
|
|
אדם, מחזיק קנקן,
שופך קצת וממלא חדש.
להכיל את כל האמת החדשה,
ולשפוך קצת אמת ישנה.
קנקן מלא בעולם,
מים שנאגרו מכל נהר שליבו פגש
הקנקן מתמלא כבר מלא והכובד גודל
הפחד גדל לאבד אחיזה
להישאר באיזון מושלם
ללכת במסלול הנכון
ללא אבנים, והפרעות
ואם ליפול אז ללמוד
ואולי לחלוק אחיזה עם אחר
ואולי להעביר לאחר
חופשי, מכל אחיזה
את שמש
את מדליקה את מה שטוב
ושורפת את מה שרע
אמרתי לך
את שומרת על עצמך
רק אל תשמרי יותר מדי חזק
אל תחבקי יותר מדי צמוד
אני יודע זה מתבקש
עולם כזה..
אני אהיה סבלני
אבל תתני לי את הפתח
להכניס את המפתח
כשזה יגיע ואת תרגישי
כשתתרגלי לאמון
לנוחות לכנות
לסחוף אותך
אליי
ואם זה בא
תני לזה מקום
לתת מקום שוב לדברים לקרות
זה כמו לחזור לנשום
וזה יגיע
כשתרגישי שלך זה מגיע
אני אהיה סבלני
לתת לזה לזרום
לשטוף
להרטיב לרענן
לחדש
הרגעים האלו של השייכות
ההרגשה המוזרה הזו בגוף בראש
היא יוצרת סימני קריאה ביחד עם שאלה
שאולי עכשיו! הגיע הזמן!
ואולי זה שלם! סופסוף! טוב!
ומה יהיה מעכשיו?
מעכשיו זה רגיל?
אולי זה היה מרגש רק בהתחלה?
איך להמשיך?
ומתי יגיע הסוף?
האם אפשר לחיות רק מיצרים אחרי שעברנו את כל הצירים?
הרי לא רשום לנצח על המצח
אבל אני...
אני עסוק בללמוד אותך
הלהבין אותך
בלהשריש אותך
אותי בך
אותך בי
אחרי כל הסימנים
האדום הסגול
הלב האגרסיביות
נשאר החברות
ההתחייבות
האמיתית
של בין אדם לאדם
יותר מנשלטת לשולט
יש פה קשר
שהתאהבת
לא בדמות לא בדום
אלא באדם
בשר ודם
לחשתי לך
הקולר האמיתי?
הוא בלב שלך
הייתי שומר לך מקום
אצלי בלב
עמוק
אבל מלא דם שם
אז אני מקווה שאת
ערפדית קטנה
הנפילות הן הכי ארוכות שיש
כי העלייה היא הכי טובה שיש
את רוצה תמיד להיות שם בספייס
בתוך החלל הזה שרק שלך
כשאני נוגע בך ויודע אותך
שם למטה הכי קר גם כשאני מחבק חזק
וכן למעלה זה הכי חם שיש
אני מחבק חזק
עד שהאור בוקע ממך
ואת רוצה להיות לבד
כי שם למטה את מרגישה הכי לא את
אבל אני יודע
שהביחד הוא הלהבה
הזמן לא באמת קיים
יש אותי יש אותך
תנשמי ממני הכל
כל מה שאת צריכה
ברגעים שהכל מתפרק
תנשמי את הביחד
אלייך ממני בחזרה
אני רוצה אותך
צמודה אליי
הכי צמודה שאפשר
אני רוצה את המילים שלי
בתוכך כמה שאפשר
אני רוצה שהם ירקדו בך
תרגישי איך הם ינגנו לך
היום שלך יהיה יותר
כשאני סופסוף לידך
אני לא באמת צריך
אני רוצה
אני לא חייב
אני בוחר
אותך
קחי נשימה עמוקה
תרגישי אותי לידך
הנני כאן איתך
אני יודע שאת יודעת
ואני בטוח שאת מרגישה
אני קולט איך הגוף שלך משוחרר
האנרגיה הזו כשאת
על ארבע ו
הריצפה קרה
הברכיים כואבות
אבל הלב נפתח
ביחד עם כל שאר
זה מה שנשאר
זה מה שנבחר
מה מפחיד אותך?
את פשוט מאמצת
את כל מה שאת מרגישה
הופכת את הפחד לסקרנות
ואת הסקרנות לרעב
נושכת שפתיים
כי התשוקה מבעבעת
בין מחלצתייך
רטיבות של עוד...מטפטפת
עוד לפני שנגעתי את נפערת
הכל רק מרגשות תחושות
סערות של קיווץ רחמי חושי
וחיוך של קטנה פנימית קופצנית
זמן של שקט בראש
בזמן מלחמת המחשבות
בין צייתנות לאובדן האצילות
והסכמה
סטירה....
עור לבן אדום
ישבן שמח
וכואב..
ועוד..
