נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

פחד

אבל 

אל תפחדי 

לפחד 

תשתמשי בפחד 

להגיע לפסגת

זה אף פעם לא יכול להיות מובן מאליו

הנתינה שלך שבך הופכת אותך למתנה בשבילי

התמסרות שבך המאבק שלך

הנאמנות שלך הרעב שבך

זה אף לא מובן מאליו

זו מתנה ואני צריך להתייחס אליה

בהתאם להגיד תודה

על מה שאת נותנת לא פחות

מזה שאת תגידי לי תודה על מה שאת מקבלת

שם כשאת על ארבע
על הריצפה
גופך חשוף
ופתוח לרווחה
ליבך טהור מתוך נתינה
מוחך נקי מתוך בחירה
מפיך לא יוצאת מילה
שם זה הרגע הכי יפה
שאפשר..
כמו ציור שאף צייר
לא ידע לצייר
שום צלם לא באמת
יכול לצלם
תחושה שהיא הכל לי ולך

את פשוט רוצה 

לדעת 

חייבת לדעת 

זה יושב בך 

כמו שד 

כמו להבה 

זה שורף 

לא לדעת ההרגשה הזו 

גם אם כביכול זה ברור לך

את חייבת את זה כמו אוויר לנשימה 

את ההרגשה שגילית

אבל לא בדיוק 

זה פשוט הפחד שינדו אותך 

שלא ישתפו 

שתרגישי לא חלק מהסיפור 

את חייבת לדעת 

יותר חשוב מלגעת

זה ממכר כמו שזה בך מנקר 

והרצון לעשות דוגר לך

השאלה מזה יהרוס ומזה בונה 

אמרתי לך
אי אפשר באמת
שלא לטעות
בעולם כזה
ומזו טעות?
אם לא נקודת מבט
סדק בתוך תבנית של סדר בר קיימא
זהו עולם שבו לרעיונות ולחלומות
יש עור וגידים
הרבה יותר מרחבים האפשרויות
ומה שיש כיום מוצק
פעם נחשב לדמיון נועז להטל במציאות
ואיך אפשר שלא לטעות?

כמה אפשר לרצות לא לטעות
אבל בסוף הכל זה משחק? נשחק...נגמר
המדע הוא בדם? ולא
בחשיבה בתפיסה וגם שם יש לעיתים תסיסה
המוח הוא חלק בלתי פתור 
בלתי ניתן לשחזור במדע 
הלב כמכלול של מהות 
הוא חתיכה שעליה אי אפשר שלא להפסיק לרשום לכתוב לפרוק להסביר להסדיר
אנרגיה סינרגיה מתפרקת ובנייה

הכל זו בחירה?
הכח? הכל? אין לנו הכל
אז את מה שנשאר אנחנו זורקים לאלוהות
שתקבע תקבע ותייצג תציג תפשט תפשיט

ואני?
אני אמרתי לך
אני מעדיף לטעות איתך
מאשר לתהות אותך 

ואת? מה תעדיפי  

תבחרי או סתם תזרקי קוביה

גם זה אפשרי 

תמיד אפשר 

לאכול סרט
כי לכל סרט
יש תסריט
ואם יש תסריט

אז...
יש תפאורה
יש שחקן
יש דמיון

ו..
כמה הדמיון
עוצמתי ופורה
הוא מפעיל הכל
לפעמים במאי משל עצמו
מהחלום החופשי
ומחליט מתי שבא לו
להיות סיוט
תלוי

לאכול סרטים
מחשבות
שאתה שם
שאתה כזה
שאתה פה
שאתה עושה
שאתה קורא
שאתה כותב

וכל זה כי אכפת לי
אכפת לי מהכל
מעצמי ממך אהובי
מהם
מהעולם בכללי
מהטוב והרע
אכפת

כשטוב

ביחד

אנחנו משתכללים אנחנו מתקדמים אנחנו מתפתחים ונפתחים

בתוך ההתבנית הזו התמהיל הזה של ביני ובינך

אנחנו מבינים דברים שלא הצלחנו להבין לבד

שלא תמיד היו שם מול העיניים כשהיינו כל אחד לעצמו 

בביחד הזה בתוך התרכיב הזה קורים דברים שלא היו קורים לי ולך בנפרד 

בביחד הזה אנחנו מרגישים אנחנו רואים יותר טוב

את עצמנו את דרכנו 

לביחד הזה אני רוצה להגיע איתך

למשהו שהרבה יותר מסתם עוד אחד ועוד אחת

להיות באמת אחד 

100 אחוז אני 100 אחוז את

100 אחוז בדס"מ 

שלנו שלי ושלך

לא תמיד הם יבינו מבחוץ

אבל אנחנו נבין את זה

וזה הכי חשוב 

הקולר שעלייך

הוא לא על הצוואר 

הוא צרוב על הנפש 

ואם הוא לא בנפש 

בלב ברוח כמו מפרס 

דגל של גאווה 

סימן דרך

לא מוחשי

אבל חושי 

אז זה לא באמת