נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

מגע ידי
נגע בעורך
והרגשתי
פיצוצים קטנים
בתוך גופך
הרגשתי
התרגשתי
איך את הופכת לשלי
יותר ויותר
והכל נרגע
את נמסה
והופכת
לחומר ביד היוצר
יצרתי תשוקה
והפכת להיות
לתשוקה שלי
בגוף
בנפש
במחשבה

בסוף החיבור הזה מתאזן

אני ואת מתאזנים

אני ואת נרגעים על הספה
קצת אחרת מכל מה שהיה לפני בדיוק דקה

קצת נשימה ואז שאיפה
את עדיין קצת לא משוחררת את רעבה

הגוף כבול אני יודע רועד רוטט לא שבע בכלל
זה עדיין צורב
אבל המוח עף ולא חוזר
הראש העניים החיוך 
המתיקות עם המרירות של העור שהיה בתוכך 
הרוח שבך נושבת קרירה 
רגע פרטי שלי ושלך
אף אחד לא רואה
זו לא הצומת לב שמסביב
זה לא האנדרופינים מהדיסונס...
אין פה על הריצפה מסיכות
או גלימה
סתם אני ואת
פשטות כזו
ללא פילטר
חיים..עצמם

אני כבר התלבשתי

את עירומה חשופה

אני נם

את בשלך

בין מונו לפולי דיאלוג

את בוחרת להעניק את עצמך אליי
ואני מעריץ אותך על זה
על הכח לבחור בי
ולהתמסר אליי ולהעניק
עוד ועוד מעצמך אליי
זה לא מובן מאליו אף פעם
לתת גוף ונפש מבחירה
אני בר מזל שיש מישהי שמסכימה
רואה אותי ובוחרת
אבל האם את בוחרת בי?
או במי שאת רוצה שאני אהיה בשבילך?
האם את זו שרואה בי דמות?

פעולת מסירת השליטה
היא חלק מחילופי כוחות
בהסכמה וגבולות מוגדרים מראש
כאשר האחריות היא על שני הצדדים
באופן שווה לבדוק לתאם ציפיות

אני אוהב א.נשים
בא מתוך אהבה לתחום ולאנרגיות
שם אני תמיד פורח
מכל היכרות שאני מתפתח
ואת רוצה אותי רק לך
ואת רוצה אותי עמוק בך
ואני רוצה להכיל עוד
אני רוצה עוד
האם אני צריך להתנצל על זה?
האם אני צריך להסתפק?
האם אני חזיר שרוצה לאכול הכל?
אולי....

התפיסה של החיים
זו נקודת מבט משתנה
לפעמים מרגע לרגע
לפעמים בין פרקי זמן
לפעמים זה מושפע
מהווה לפעמים מהעתיד
לפעמים גם מהעבר
נקודת מבט זו בחירה
אני יכול להגיד לך זונ..
בפעמים שונות וכל פעם
זה יהיה אחרת
פעם המילה
תהיה מלטפת
פעם מרטיטה
פעם קשה קשיחה
הכל תלוי במצב
בחירה

אני אני...
אני אוהב את עצמי כך
עד שהגעתי עד הלום
לקח לי די הרבה זמן
ואת זו את הכי את שאפשר
אישה במלוא הדרה
ואני? אני אוהב את הכל
כאן היום ואתמול ומיד
ואת אוהבת גם את העתיד הרחוק
אמרת לי יש רצוי ויש מצוי
ואני לא מסתכל על מוסכמה חברתית
למה? כי אני יכול

תיאום ציפיות זה לא קל
כשמסתכלים אחד על השני
בדיעה קדומה שאולי יש משהו שבור
וצריך לתקן אם לא עכשיו אז בעתיד
אני לא מושלם אני שלם
ולקבל את השלם אחד של השני
זה הדבר הכי קשה שאפשר
כי החיים בנויים על צורות וצבעים
ומשתנים עבר הווה ועתיד
מין הוא תמיד תוצר

יש מיליון בחירות
אבל למה לא להסתפק?
אם את הצורך הכי בסיסי שלך
אני לא יכול לספק
מונוגמיה בסיסית
זה רק איתך כל הזמן

ואני בעניך שבור?
זה שרוצה הכל
ולא מסתפק בטוב שבך
זה שיודע מה העקרונות שלו
אבל אחד שרוצה לאכול את העוגה
ולהשאיר אותה שלמה

ביקשתי להיות אני
וגם את
ובאמת נפגשנו באמצע
אבל אולי לא באמת?
אולי אני תמיד אבחר
בעצמי כי זה מהות החיים
לבחור
ואת בעצמך

עם זיון פה של שעה

בכל זאת פינקה במלון 5 כוכבים ועוד

דיאלוג:

כמה זמן זה יקח?

אתה מצפה לזה? אולי אתה סתם...

אני אהיה שם? אתה כלכך בטוח בזה?

אני רוצה ממש..אני יודעת...שאני רוצה

אבל אני לא רוצה עכשיו...

אני יודעת שאין לי זמן..

אני לא בנויה לזה בכלל

לא כרגע זה בטוח

אני צריכה להיבנות לזה...

הכל פתוח...

אולי בכלל אני לא כזו

אם אני לא כזו? עדיין תרצה ?

אמרתי...

הכל בסדר

אני לא בורח

אני רואה אישה

לא כלבה

הכלבה היא תוצר

הגניחה אט אט הופכת לנביחה..

הנשיכה הופכת לנשיקה...עם הזמן

אני לא כזה חדור מטרה

אני תמיד חד נכון

ואם תשרטי גם לך זה יכאב

הרצון להיות..שם

במקום הזה

זהו השקט שאליו מגיעים

התוצר שמתממש

הרגעים שבהם אנחנו נוגעים אחד בשני

בכלל כל הקונספט של להיות נשלטת או שולט

הוא גם במקורו ביסוד הזה הפנימי

של הרצון האמיתי לעשות טוב אחד לשני

אבל בצורה יותר מעניינת

ממחוות רגילות שכולנו מכירים

אלא מיניות אלטרנטיבית שורפת ומדליקה כאחד...

מילים יפות..היא אמרה

אבל ימאס לך...אני מרגישה..

אמרתי לה..לא בהכרח

את תפגעי בי?

לא...היא אמרה בחיים לא אפגע בזבוב..ולא בך

אמרתי לה ..
אז הכל טוב זה החוק הכי גדול כאן

לעשות הכל ממקום של טוב מיניות בריאה חוויה...

גם כשזה תפיסה דמות בן אדם או תפקיד התמסרות או לקיחה..

גם כשיש דם גם על הסדין או גם על היד

היד השורפת מנתינה

גם במקום אפלולי...פומבי או פרטי..

היסוד של הגירוי הוא מהראש ללב ואז לשאר הגוף

פרקטיקה היא חומר אבל עם הרוח...השילוב הזה הוא המתכון לקצוות שבהם מרגישים הכי בטוח כשהכל פתוח..

לקחת קצת ממנה 

קצת ממני 

קצת לבד 

קצת ביחד 

קצת מכל קצה טעמת איתי 

ואני שם לידך ו מעלייך 

מסתכל מתבונן בוחן תומך 

משתמש משפיל מחפיץ סוטר 

על פנייך על ישבנך 

צובט מלטף מחזיק 

מרגיש אותך 

יחד איתה 

מתנשמת מתנשקת איתה 

זה שם 

יש פה איזה כפתור 

לסוויץ בראש 

יש איזה מתכון 

צריך להיות קצת פתוח כדי לראות 

איזה פעמון לדלת 

ואת נפתחת בחזרה 

אחרי שנעלת את עצמך 

בסופת הפחדים

החד חודשית שבך 

עולם כזה...
שבו את כמו כולן
אבל הכי אחרת מכולן
את יודעת שאת שונה
לא דומה לא דוגמא
אבל את עדיין
מסתדרת מתקאלמת
ומסתודדת בין כולן
משתלבת מתמזגת
נצבעת מחדש
ובבית שופטת כל צבע שנדבק

הם והן הצבעים לא נכנסים ללב
הם רק משתקפים על האישון
כשהעיניים פקוחות לרווחה
ואת
חופשיה בחשכה
אבל מרגישה כלואה
כשהשמש עולה

ו
זו רק את
יש את ויש את העולם
זהו מבט