|
|
|
אני בך תמיד
מחלחל מהמודע
לתת מודע ומשם
שוחה בעורקים
ורידים ואיברים
אני לא עוזב
כי נועדנו להיות
גם עם הראש
מלא בתהיות
אני דום
אז זה דומם
בדם בראש ובלב
אני יציב
גם כשאת סוערת נפשית
והכל בלגאן וקשה לך כלכך
אני כמו חבל בד
מלטף אותך ואז עוטף אותך
יציב
יציב בהחלטות
יציב בתהיות
יציב ההוויה
יציב בעבר הווה ועתיד
ואותך זה משגע קצת
למה לא תשתנה
כי החיים הם שאלה
ואפשר להתמכר
ואז להתנתק
ואני כאן להישאר
חי בתוכך
עם וויסקי יפני ביד
הוא מלמד סבלנות ו סובלנות
שקט חרישי אישי אנושי
בתוך מבט חייתי פראי
וראש כחול של ים
השמש צורבת את המים
ואדים עולים לאט
אני רוצה
להרגיש אותך מורעבת
קצת מתוסכלת
לועסת את עצמך
עוצרת
לא נושמת
בקושי מפסיקה לזוז
מרוב רעב
להיות
מלחמה בראש שלא מפסיק לתהות
הפחד לטעות
ואת רוצה להגשים
להתגשם לדעת לגעת להרגיש
הפחד שזה יגמר
ואולי לא תהיה עוד הזדמנות
המנטאלי הופך לאנאלי
כואב חד עמוק יצרי
ואז..
בום.
רטיבות.
עד כמה בן אדם יכול להיכנס לדמות?
הית לדג'ר בגיל 27 מצא את מותו אחרי שגילם את הגוקר.
(התאבד?) תוך כדי ההכנה לתפקיד הנחשק הוא קרא את כל הקומיקסים, הוא ישן עם איפור, התאמן על צורות קול שונות, עשה מדיטציה פעמיים ביום שבה דמיין את עצמו כגוקר, קרא על מחלות פסיכיאטריות הקשורות בעיקר לבעיות אישיות ורוצחים ולמד את הסממנים שלהם התפקיד כלכך השפיע עליו הוא מת ממנת יתר (טעות) הרעלה של תרופות פסיכיאטריות וכדורי שינה.
יום ראשון בוקר בית קפה העובד שלי חולה אז אני פותח ביחד עם הצוות, שמואל שהיה חביב ונחמד מבוגר ישב על הבר והתנהג כמו פוץ, צעק, ניגח, התסיס, זרק הערות מעצבנות, "איפה הקפה שלי אני מחכה דקה שלמה!, שמואל הוא שחקן מפורסם מאוד בתיאטרון בהתחלה היה לי קצת קשה להבין את השינוי עד שהבנתי שהוא פשוט מתרגל דמות.
ידידה טובה בת 26 סטודנטית מצליחה התחילה מערכת יחסים עם בחור מבוגר בן 48 מגניב קשוח אופנוען עשה דבר אחד או שניים בחיים, חיי את החיים כפנסיה מוקדמת היא כלכך התרגלה אליו ולמה שהוא עד שהיא כבר התייחסה לעצמה כבת 40 וראתה את עצמה בתור פנסיונרית כשהי סיימה ללמוד היא לא הלכה לעבוד היא רצתה להיות כמוהו אבל העולם לא איפשר...אז הם נפרדו, והיא הייתה צריכה טיפול לטענתה כדי לחזור ךשיגרה של בחורה בת 29 אחרי לימודים..
כשאנחנו מתנהלים בעולם שאנחנו מתבקשים להיכנס לדמות לגלימה למסיכה לקצה של דברים באקט עד כמה זה משפיע עליכם בחיי היום יום?
איך אתם מווסתים השפעה של עולם אחד להשפיע על עולם אחר כשאנחנו מזגזגים בין שני עולמות..? תקשורת.
את אוהבת לראות רחוק
את רואה כלכך רחוק
שלעיתים את הולכת לאיבוד
את אוהבת את הציפייה
ולדעת לאן
וכך את מושכת
את עצמך
ואת מי שאיתך
את תמיד הבנת
זו את
זו רק את
ומשם
זהו
העולם שלך
כי זהו
העולם שבך
וכל מי שמסביב
כאן
איתך
אז קודם כל
את
את
יודעת
שאת
את עצמך
אף פעם לא תאכזבי
גם אם
וגם עם
כי את
לא זיוף
ולא שיוף
לא חיקוי
את
הדבר הכי גרוע שאדם יכול לצבור במהלך חייו זו טינה לאחר סוג של מטען עודף ולא מתוכנן שמכביד על המסע וסוגר חלונות שאולי נרצה בהם מבלי שנדע,
בין אם פגע או לא פגע
בין אם הצד השלכם צודק או לא צודק
בטינה וכאב מעכב אין מנצחים כמו שבמלחמה כולם מפסידים
הרעיון המרכזי האידיאל של כל רצוננו בחיינו אנו הוא שאנחנו כאן להיות להנות לחייך, לעשות לעצמנו לקרובינו את הטוב ביותר.
ואין ספק שסליחה לא משנה את העבר, אך היא מרחיבה לנו את העתיד
היופי האמיתי כמו בשליטה הוא לא בבשר באקט אלא בלשחרר במהות של התהליכים אותם אנחנו מנתבים לזרימה חיובית לנו לאחר ולעולם
בין אם הם מיניים יצריים או אחרים,
להיות נקי מכל עקבה, זוהי המטרה שלנו בלשחרר ולסלוח
אז נכון החיים עצמם מלמדים אותנו שוב ושוב שיעורים על עצמנו ועל האחר, ולפעמים הכאב והכעס הוא לפעמים מועטות אדרלנין טהור ליכולת שבנו לשנות, ודירבון להצלחה, אך הוא מעכב דברים ודלתות אחרות והסתכלויות והרבה דברים אחרים בחיינו
השיעור בעצם נלמד באמת רק שמגיעים לסיכום ולתשובה וממשיכים הלאה.
הכח האמיתי והטהור שבו אין עכבה בחיים זה אהבה זה מה שמניע אותנו בתוך עצמנו להצלחה עצמית או אל האחר שלידנו כאן.
הכח הכי יפה הוא כח הסליחה, אנחנו מתמודדים עם כלכך הרבה ונפגשים ומצטלבים עם הרבה נשמות בדרכנו חלקן מתחברות מתמזגות אלינו חלקן עוברות דרכנו חלקם מתנגשות בנו
לסלוח זה הדבר הכי יפה שיש.
נכון לא פשוט לסלוח וכל סיטואציה היא ברמה אחרת ומבקשת מאיתנו מאמץ כביר לסלוח ויכולת התבוננות מורחבת מאוד.
אך כשמגיעים לנקודה הזו אין שחרור יותר גדול מזה הסליחה אנחנו לא מבצעים בשביל אף אחד אלא בשבילנו בלבד.
אני ביום כיפור לא צם, אבל אני מאמין ביום הזה כיום סליחה אני יושב עם עצמי ומדמייןכסוג של מדיטציה סיטואציות שעברתי במהלך כל השנה סולח לעצמי ולאחרים, ומבקש סליחה.
על ידי זה שאדע איך לתקן ולהכיר בטעות.
