|
|
|
אני ואת
לוקחים את הכל לקצה
שנינו קצוות
וגם קוצים אחד לשני
סוטים מהנתיבים הישרים
מממזגים מציאות
ואז מוזגים לכוס
ומתמזגים לרוויה
שנינו תמיד על הקצה
כמעט תמיד נופלים
אבל לא באמת מפחדים
אנחנו נושמים בתוך הפחד
ומאתגרים
את שלי..
כבר אמרתי לך את זה הבוקר?
אז אגיד את זה שוב..
אבל מזה שלי?
עם כל הפחדים
כל החששות וכל השריטות
כן גם.
בא לך לבוא אליי
בא לך לשכוח מהכל
לעצום את ה עיניים
ולהשאיר את הקול שלך עמוק
וכשאני אסתכל עלייך
את בעצם חור
כלום
אני לוקח אותך לסיבוב
את מאחורי תמיד
כמו צל שלי
עוקבת אחריי
שיקוף שלי
חלק ממני
אני זה את
ואת זו אני
כשהשמש מעליי
אני מכונה של שליטה?
אני גם בוכה
גם אומן של אמת
לא רק של חושניות וחום
ובתוך הכוך הזה שלנו
את מכונות תשוקה של כניעה
ובמציאות אני יושב איתך לקפה
אני מחבר אותך לזין שלי
ואת שואבת עמוק ורטוב
ובסוף אני מנגב אותך
מכל הריר
גואטרי אמר: "ההתהוות זורמת בכאב בתוך מאזוכיזם וסאדיזם"
ו את הופכת לאוויר ללא איברים
את העצם הכי את
כשאת כלום בידי
לכן יש בך התנגדות טבעית
בואי אליי
פסיעה פסיעה על השביל אליי
תנשמי ואז תנצלי את הרגע
הלב רועד והראש רועש
אז הגוף מגיב
מתרחק מיד
אני באמת אנסה
שום דבר הרי איני מבטיח לך
רק שאני אשאר אני
ואנסה
הפחד הוא הגרוע שברגשות
הכל מרעיש כשהפחד משתלט
משתק את הלב ואת הנפש
אומלל האדם שהפחד בו קיים
והכל מתחיל מחברות
גם בדס"מ וגם סקס עמוק
מנטאליות של אור
רגש על כל סוגיו
ללא גבולות
צריך פשוט להיות חיבור
ואז
שקט במחשבה סופסוף להגיע לנחלה
לממש את עצמך בידיי
ומתוך שיחות לא מתוך מגע
ומשם הלאה
נגעתי בך
