נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

את שוכבת על הצד
אחרי שכבר נמאס מהצג
לוקחת את הסמיכה ומתכסה
ראש וגוף ומחשבה כאחד
מביטה בחושך מרגישה את הזרימה
היום היה לא רע
וגם לא טוב מדי והיום כבר נגמר
את עוצמת עיניים נושמת נשימה עמוקה
משנה תנוחה ושוכבת על הגב
ידיים על הבטן אצבעות
נוגעות לא נוגעות אחת בשניה
את תמיד הרגשת זרמים כאלו
שיוצאים ממך בוקעים כמו חשמל סטטי בינך לבין
כדור הארץ הפנטזיה והמציאות
עוד נשימה אחת עמוקה וחושך על פני תהום ואת נופלת....לתוך הזיכרונות
הולכת אחורה בתמונות
והן רצות לך בתוך הראש
בכל גיל בכל יום
תמונות שקצת עוקצות חרטות
תמונות שגורמות לחום נעים וחיוך
עד לרגע שזה נעצר
כמו רולטה של זמן
וזה קצת לא מרגיש בנוח
לחזור אחורה בזמן
לפרק להתפרק
ככה סתם פתאום
וזה ממשיך
עד שזה מגיע
הרגע הזה שהיית הכי חופשיה
לא ידעת מזה אושר אז
אבל הרגשת התרגשת
ובתת מודע האישה הבוגרת
אומרת לך את לא ילדה
וזה לא עולם כבר אז די...
תמימות הלב היא רק חמימות
אין תמים לא יהיה כבר
אינטימיות היא מצרך נדיר
רק אם תרשי לעצמך
ומי יבחר בזה ? בחשיפה
ככה? פתאום? ברגע הזה? לא
אחרי כל הכאב אחרי כל המסע
את משתמשת במילים של איתנה
יציבה וחזקה עד שהגעת עד הלום
אז למה להלום...בחומות
השער הזה נסגר ממזמן
את נזכרת בילדה שלא פחדה לאהוב
אהבה לאהוב אהבה לתת לא לבקש בחזרה
הילדה הזו שלא שפטה
האמינה להכל הייתה הכי פגיעה
הכי חלשה הכי פשוטה
והיום?...את מוצאת את זה רק במין
הריפוי הזה מרפה את המפגש
בין הילדה לבוגרת
לאישה ולנערה ולילדה
הריפוי הזה מרפה ממך
את העבר הווה ועתיד
המיניות הזו מצמיחה ממך
משהו מפחיד ששכחת שכבר קיים
שמתקיים תמימות רעב תאווה תשוקה
מזה בכלל לאבד את עצמך?
החיים לימדו אותך לתהות ולהיות
אז עכשיו ב חזרה ללהיות ואז לתהות?
שקט..מזה שקט?
מזה לאהוב מבלי לפחד מבלי לקבל...
פחד...מהאור.
עדיף להיות חכם מאשר טיפש
אבל טיפש לפחות יודע להנות ממצבים
שהחכם נמנע...
דיאלוג אין סופי עד המיטה
ובמיטה החיה...

כמה יש זהויות יש בך

הפיה

המלאך 

השטן

הקטנה

הגדולה

הנערה

הבת 3 

הסוטה

ההצודקת המזוכיסטית

הנאמנה צייתנית

הפסיבית חרדתית

והמאושרת בחלקה 

וכל זה בסשן אחד

ואני צריך לנווט בין כל זה

בכאב ועונג..

אמרי לי ואקשיב,

למדי אותי ואזכור,

וכשאת לצידי,

אלמד עלייך הכל,

על ידי הקשבה לגופך ולנשמתך,

הם בחיבור אחד,

וזה מה שבנינו מיוחד.

הרי הטבע והלמידה שכנים,

האדם לומד וככה נוצר טבעו,

ביקום אין סופי,

יש תמיד משהוא חדש שניתן ללמוד,

אך לא אלמד יותר מידי,

אלמד מה שאוכל,

בשביל להשאיר מקום,

לאש היצירתיות לבעור.

התשוקה שבי ליצור וליצוק

כאלוהי העולם הפרטי שבי,

ליצור מציאות, מגע, תבונה, ועוד.

ועם הזמן תלמדי אותי ואני ואותך

בתשוקה בתאווה בחדווה,

וכך ניצרב בשיכרון בזיכרון

אחד של השניה,

"תן לאדם דג והוא ישבע ליום אחד, למד אותו לדוג והוא ישבע כל חייו."

ואני..

ארצה לדעת איך ליצור ליצוק בך גוונים

ולא להשאיר את מה שכבר היה,

מה שאלמד ממך ישלים אותי,

ומה שתלמדי ממני ישלים אותך,

ולניסיון יש משמעות,

אבל לתשוקה יותר,

לכן תמיד להישאר סקרן

קצת ספקן, ורעב, לעוד.

אני מופיע

הכי קל ללכת לאיבוד בזמן הזה

זה עולם כזה

והוא נותן לך כנפיים

ואני צריך להיות שם איתך

בין להישא ועד להשאיר אותך

מחוברת מחובקת מחוזקת

צמודה אליי

ואולי

אני צריך גם להשתחרר

להתקדם במקום להתמקם

ואני רגיל

להישאר תמיד בשליטה

גם במצב של ביטוי חופשי

התפקיד שלי הוא לא רק להיות בתפקיד

התפקיד שלי גם הוא להיות כותב יוצר צייר

של המציאות שלי איתך חופשי איתך

יש לי אחריות בקירבה שלי אלייך

לשנות לך את המילים בראש

לצבוע תמונות

לתלות זיכרונות טובים

ולהזיז רעים

ועדיין זה עולם כזה עכשיו

שמשגע אותי ואותך

הגלים חזקים ממש

יש רוחות קרירות

ושום דבר לא ניראה יציב בכלל

הכל שביר עכשיו

ועכשיו זה שלב ההוכחות

שאפשר אפשר ביחד

יחד ביחד

כאחד להיות בתקופות

כשיש התקפות התקפים הבזקים

רעש בלי סוף

בואי נשמור 

על זה

הגחלת הרטובה הזו

את סולדת מאנשים
לא מתחבבת מתחברת
לכל אחד או אחת
בעצם לא סולדת אלא פשוט
בררנית למי שאיתך ומולך
לאיפה להסתכל ומתי כדי להתבונן
הם אולי מבינים
שאת בן אדם של עצמך ודי
יש אותך ויש את החיים
ויש את העולם
אבל זה פשוט את לא
יכולה לשקר
את אוהבת לחיות
גם להחיות
הבנת מהר מאוד
שהדרך להיות מזויף
זה להקיף את עצמך במה
שלא באמת בשליטתך
אז את מתרוכזת בעצמך
ובמי שנבחר על ידך
עולם פרטי מוגן
כי בעיניך את הבן אדם
הכי חשוף בעולם
אז למה לתת לכל מי שבא
להתקרב כלכך

ו את אוהבת אותי כנראה

או במילים אחרות Lucifer?