|
|
|
קטנה וערסית
אני יודע שאת יודעת לשרוט ולהקיש קיש
אבל את מאפשרת לי
להתקרב ללחוש
לחלחל ולתת
את מרגישה בנוח
ולא בהיכון ביחד איתי
אבל כשזה העולם..
הקרניים יוצאות
הציפורניים מושחזות
והגוף מגיב לבד
קטנה שברירית
חיה
כל כך הרבה
אני ואת
ויותר מדי אנחנו
כמה אפשר
לערבב הכל שוב ושוב
למזוג ולשתות שוב
זהו אותו הטעם הממכר
ובסוף די
אנחנו מוסיפים
אנשים כמו תבלין
לתוך תמהיל
לחדש קצת ולעניין
אולי עוד קצת
מהצד על הצג במרכז
מזיזים רהיטים לכל קיר
משהו שונה ולא מקובע
מה שאפשר
כמה אפשר
להיוולד מחדש
להיות אחד ואחת
לנשום לבד
וביחד
ומתוך כל זה
שורדים בונים
והורסים ושונים
הפסקה חפירה
עד שנגיע לליבה
בסוף זה עובד
מרוויחים זמן
בסוף זה קורה
זה משתנה
ואולי לא עכשיו
הכל נגלה
כשהאור מתגלה
מכלה את החושך
ומסיר את הערפל
ומתיר את הקשרים
בסך הכל רצינו
לאבד שליטה תוך כדי שליטה
ללא שפיטה
לחייך מבפנים
ולעוף כמה רחוק שאפשר
אם זה צריך שקרים
או אמת זה כבר לא משנה
העיקר האושר
כמפתח לעושר
ומשם...
פוף...
עד לאן בכלל
למה כלכך ישר
אולי די נתקבע נשתקע
נחפור את עצמנו
ולא לעצמנו
נשתול שורשים
נצמיח ענפים
נהיה כמו שאר העצים
ונתעצם אל על
ואולי לא
אולי פשוט נמשיך
פאק כלכך פשוט
כלכך קשה
וואהו.
שאלת אותי מה תרצה להיות בשבילי
ואני עניתי
להיות לך
רע בטוב
וירוס רעל
ונוגדן תרופה
שטן עם כנפי מלאך
מלאך עם קרני שטן
אור בחושך
וחושך באור
השקט ברעש
המלחמה בשלום
העונג בכאב
זה שהכי קל איתו
מה שהכי לך קשה
מה שבדרך כלל אותך תופס
איתי משחרר
סולד אוט
שוב
את מתנתקת מתנשקת
עוצמת עיניים לרווחה
שחור כלום אין אופק יש הווה הוויה
וכמה יש בזה אנחת רוויה
שותה את עצמך
נוזלת בועות מפיך לרגליי
ווליום של וואקום
ושקט..
שקט באמת? נתק
לימדתי אותך
שהשקט נמצא בהתמסרות
אנחנו לא מדברים
מילולית אין לנו תמליל
שפת סימנים
תנועות גסות
בין שני גופים
זזים לפי הקצב
בלי מוזיקה
מרגישים
בלי פעימות
מזיעים
בלי רטיבות
גומרים בראש
לא על הסדינים
לא באמת
אבל הכי אמיתי שיש
לתת הכל
זה קצת קלישאה מיותרת מיותמת ריקה
טוטאליות היא ברגעים בשלבים במחשבה
התמסרות היא שביל חד סטרי של אחריות הדדית
קריאה עיוורת של עולם שלם
זה קצת יותר מידי לבקש מבן אדם אחד
לא משנה כמה הוא חד
לתת למילים לחדור עמוק לחלחל ואז לחלל
זה תהליך עוצמתי
שבלתי אפשרי לבקרה
ועדיין עם כל זה
אנחנו מתפרקים
מתפוררים לנוזלים
מוזגים ושותים לחיים את החיים
מאמינים
מתאפשרים מאפשרים
לעצמנו ליפול ולקום
להתעורר ולישון
לשכב ולעמוד
לתת ולקחת
מה את עושה שם
על ארבע בהסכמה
בחדר בין ארבע קירות
על ריצפת עץ דקט
מדמיינת את עצמך
לא חושבת לא טועה
מאפשרת מתנשמת
מתרכזת
רק במיניות כזו
באמת את מתאפשרת
מאושרת
