אתה נוגע
אתה פוגע
לפעמים זה חוקיות כזו
אתה הולך עמוק
אתה טובע
ואני?
ושם במעמקים
תמיד יש בי אוויר
דווקא שם אני מתגלה
ולא מתחפש לא מחפש
אני מוצא
אני מרגיש תמיד עם ראש מעל המים
בשבילי לגעת זה לדעת
זה ללמוד זה להיות
אבל התיאום הזה
הוא חתיכת חוויה
להגיע למצב שבסוף
יבינו אותך בלי מילה אחת
ואתה את הצד השני
בביטחון שקט כזה של מבט או חיוך
לא מוסבר בלי צורך בחיכוך
רק הרגשה מילים ללא צליל
ויש טבע והרעב למאבק מבעבע
ויש שבוחרים מבלי לבחור להיאבק
בהרגשה הזרה הזו שבהן
זה הרגל החיים לאבד שליטה
עד שמתרגלים לטוב
מזה טוב אם הוא לא בא עם קושי
מזה טוב אם הוא לא מתקיים
לאחר מאבק או מלחמה
הרי ככה אנחנו לומדים
מתלמדים מהחיים
יש דרך לגאות ויש דרך לשפל
יש גן עדן ויש גהינום
יש עבודה ויש אבטלה
יש מערכת יחסים בריאה ויש לא
יש אשם ויש נאשם
יש שחור ויש לבן
אבל כאן?
יש אותי ויש אותך
אז למה שנהיה כמו בספרים
נהיה אחרים שונה שונים
משונים מוזרים
אבל לא נהיה זרים
רק אם נרצה רק אם נבחר
ומזה בחירה?
היא קלה קצרה רכה
אבל לא פשוטה
כי פשטות היא בלתי נסבלת
בעולם שרוצה רק שנשאל ונשאל
או נחייה על סוג של משל
בקיצור לפני שאת הולכת לישון
תגידי תודה על כל מה שיש ונמצא בידך
מה שהיה מה שיהיה
ותבקשי מעצמך
לקבל גם את הדברים שאין ביכולתך
לשנות או להכיל או להכליל לתייג לסדר
כי גם הסדק הוא יפה
בעיני המתבונן
תקבלי אותי
ככה אני אקבל אותך
תלמדי אותי
כך אני אלמד אותך
תקשיבי לי
רק ככה אקשיב לך
כשאת לידי אנחנו שני מראות שקופות
משתקפות אחד לשני
אל תקראי מילים כתובות מספרים שמנחים אותך בראש תקראי אותי איך שאני מהאמת שלי לאמת שלך
כך נוצק לו בדס"מ ורגש. יקירתי
