בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

God​(שולט)חשבון מאומת

נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

Dom Eli - אלוהים - God
בדסמ ורגש, Bdsm Poetry, שירה בדסמית, ציור במילים קנבס של הבדסמ ורגש.
לפני שנה. יום שני, 12 במאי 2025 בשעה 19:51

מרלין אמר

חלומות מתוקים עשויים מרצון
הרצון להיות שלי ולשרת
ליצור היגיון מחדש בשבילך
נסעת רחוק עם הפנטזיה עד למציאות
חיפשת מישהו לראות
ועכשיו את כאן
כורעת לשתוק

יש מי שרוצה לשלוט בך באש
יש מי שרוצה אותך
כשהתשוקה שורפת ממש
יש גם מי שרוצה לקשור ולכוון
רוצה אותך נכנעת שוב ושוב
עד שזה יהפוך להרגל

החלומות המתוקים שלך
עשויים מפקודות
מגבולות שנמסים כשאת מרגישה נכון ממילים קשוחות
נסעת בלבך אל תוך החשכה
ומצאת את האור
דווקא שם
כשאמרת לי כן וקינחת בשתיקה

כנועה ברצון
עטופה בציות
את משחקת בתשוקה בלי סוף
בלי רפיון
לא תתווכחי
את כבר יודעת
אני אומר ואת נושמת
נמסה ונשארת

לפני שנה. יום ראשון, 11 במאי 2025 בשעה 21:23

לעולם:)

לפני שנה. יום ראשון, 11 במאי 2025 בשעה 18:26

את שלי

את לא אוהבת חצי
ואני לא אתן לך חצי
את תרגישי הכל
עד הסוף
בלי מסכות
בלי גבולות מדומים

את שייכת
לא כי כלאתי
אלא כי ראיתי את הלב שלך
והוא ביקש שישלטו בו ברוך
בתוקף
בכוונה

את שקטה מבחוץ
אבל אני שומע את הסופה שלך
ואני כאן כדי להנהיג אותך
דרך הרעד
דרך הלהבה

את נאמנה עד עצם הנשמה
אני רואה את זה
אני דורש את זה
אבל לא מבקש

את שיר שכותב את עצמו מחדש
אבל עכשיו את תכתבי אותו בשבילי
בכל בוקר
בכל לילה
בכל מבט שאת מורידה כשאני עומד מולך

את לא נשברת
את רק נפתחת
רק מתמסרת
וכשאת עקשנית
אני שם כדי לשבור אותך לאט
כדי שתבני את עצמך מחדש דרכי

אני מרגיש אותך
כמו גל שרוצה להכות
אבל מבקש שיגידו לו מתי
אני רואה אותך
לב חופשי
שמבקש שיאזקו אותו ברגש
בידיעה
בעוצמה

את שלי
ובכל מגע
אני מזכיר לך את זה

אני לא אשאל אותך אם את עוד נאחזת
אני אצווה עלייך לעוף
ואם תיפלי
אני אהיה הקרקע שלך
אבל גם זה שאמר לך לקפוץ

את לא צריכה פשרה
את צריכה יד שתשאיר סימן
שיבעיר בך משהו
שילמד אותך
כמה את שווה
כשהלב שלך בוער
אבל בשליטה שלי

לפני שנה. יום ראשון, 11 במאי 2025 בשעה 9:19

שיר לגוף הלהבה

היא אישה של איזון
אש ואדמה רגש וחומר
יש בה רוך שלא שוכח ולא נשכח
לב פועם בחוזקה כמו תוף בחזה
כשהקול גובר כשהכל מתקרב
היא הולכת עם עצמה בראש
כמו נהר שלא פוסק לרגע

שיר לגוף שלא נרגע
היא הולכת על הקצה
כמו צל על גדר
בין רצון להישאר
לרצון להישבר רצון להישמר
בין בית חמים לחום של לילה נוטף
בין המבט המוכר
לבין הסקרנות לספקנות

היא יודעת...לגעת
היא יודעת לשאול
אבל התשובה..לחיות
יודעת לפתות להתפתות
אך לא תמיד להתפנות
בתוכה קול לוחש
שואל תמיד "למה שוב לחצות?"
לא תמיד זו אהבה
לא תמיד זו תשוקה
לפעמים זו בריחה עטופה

הגוף שלה מדבר
לב שמחפש שייכות
והגוף חירות
היא מתמסרת לרגע
לשנייה של חיים
אך אחר כך חוזרת עם כאב של שאלה

היא רק מורכבת
לב של ילדה
ועור של לוחמת
מחפשת מישהו לראות בה אמת
מישהו שיאהב גם את הסדק,
לא רק את שלמות הפסקת
שיסלח כשהיא למטה
ויבין כשהיא למעלה

והיא יודעת איזון הוא לא איסור
אלא לחיות עם הדחף
בלי להרגיש שקר בתוכה
לקבל את עצמה
בלי שיפוט מיותר
לאהוב מבלי לפחד

יש בה אור
גם כשזה בוער ובוהק
והיא רק צריכה ללמוד
איך להיות עם עצמה
בלי לרצות להיעלם
כל פעם מחדש

אהבה
חיבוק אחד שמכיל
עץ שצומח מכל נשימה
נשימה שהיא גם בית
וגם תקווה

בסיס ואדמה
יציבות בלב סערה
מילים שנבנות בקפידה
נבחרות בשבילה

היא שיר בעולם של רעש
עובדת בלבמיוצרת גשר
בין הרוח לחומר בין קו לפינה
בין הפנטזיה למציאות

היא יודעת לקצור
לחבק את האמת ולא לעצור
לטפל, להוביל, ולהאירמ
בשקט של היא מצליחה לשיר

כי יש בה שילוב מיוחד שכזה
והעולם מרגיש
היא סיפור
היא בית
היא גן

לפני שנה. יום ראשון, 11 במאי 2025 בשעה 6:18

במלבורן אוסטרליה החליטה עיריית העיר בשנת 2018 לסייע בשמירה על 7000 עצים הנטועים בשטחה. לשם כך תלתה העירייה על כל עץ שלט עם כתובת מייל ייחודית במטרה לאפשר לתושבים לדווח על בעיות או מפגעים הקשורים אליו.

מה שהתחיל כמיזם סביבתי יצירתי הפך במהרה לתופעה אנושית ומרגשת. התושבים החלו לשלוח לעצים לא רק דיווחים אלא גם מכתבי אהבה, התנצלות, שיתוף ורגש. הם ביקשו עצות, שיתפו בתחושות ולעיתים פשוט רצו לתקשר עם הטבע.

אחד כתב:
"שלום עץ, אתה ממש מחוץ לחלון של מקום העבודה שלי ואתה עושה אותי שמח. תמשיך לגדול ותמשיך להיות עץ."

אחר שיתף:
"שלום אקליפטוס אדום, אני מעריץ אותך כל יום כשאני חולף על פניך. אתה נראה לי עתיק מהשאר. כמה שנים אתה קיים כאן? מאחל לך שתחזיק מעמד יותר ממני בעולם הזה."

והיו גם רגעים נוגעים ללב:
"חמוד שלי, אני מצטער שאתה כל כך חולה. אפשר לטפס עליך פעם אחת אחרונה? תוריד קצת מהקליפות שלך, אולי זה יקל עליך."

המכתבים ריגשו את אנשי העירייה עד כדי כך שחלקם החליטו להשיב למיילים בשם העצים. מתוך יותר מ־4000 מיילים שנשלחו רבים זכו לתגובה.

מנהלת המיזם אמרה:
"יש מי שטוענים שהטכנולוגיה מרחיקה אותנו מהטבע. אבל דווקא דרך הפרויקט הזה הבנו שלפעמים היא מקרבת אותנו יותר."

הטכנולוגיה במהותה נועדה להקל על חיינו, לאפשר ביטוי עצמי, גישה למידע, קשרים אנושיים והזדמנויות חדשות. אבל לעיתים היא גם גולשת למקומות שמרחיקים אותנו מעצמנו ומהסביבה האמיתית. קל להיסחף למסכים, לאובדן שליטה ולהתמכרות לתוכן ויזואלי מיידי.

הכול עניין של איזון.

כמו באוכל, כשאדם אוכל במידה הוא שבע ומרוצה. אך אם מגזים הוא מתפוצץ. כך גם עם טכנולוגיה. היא טובה כל עוד היא לא מנהלת אותנו. כשאנחנו יודעים לשלוט בה ולא להפך.

יש מי שיגידו שהטכנולוגיה מרחיקה אותנו מהרגש ומהקשר האנושי. אבל היא גם יכולה לחבר אם נשתמש בה ככלי ולא כבריחה.

כך גם באהבה, בזוגיות ובקשרים בין אישיים. האיזון הוא המפתח. לשלב חומר ורוח, לשלב בין העולם הדיגיטלי לבין העולם הרגשי, בין החוץ לפנים.

הרמב"ם קרא לזה שביל הזהב, דרך האיזון. לא לאבד שליטה אך גם לא לפחד מלהרגיש. פילוסוף הודי אמר פעם
"גן עדן וגיהנום הם לא מקום אלא מצב תודעה. הבחירה אם נחיה בגן עדן או בגיהנום תלויה בנקודת המבט שלנו."

ולכן זה בסדר להרגיש. לפחד, לקנא, להתמכר אפילו. אך עם מודעות ונקודת מבט נכונה נוכל לשמור על איזון.
כי הכלי הכי חזק שיש לנו הוא לא המחשב ולא הסמארטפון אלא הנפש שלנו. היא שמאפשרת לנו לחזור לעצמנו, להתאזן ולהיות באמת מחוברים גם לטכנולוגיה גם לעצמנו ובעיקר אחד לשני.

לפני שנה. יום שבת, 10 במאי 2025 בשעה 5:39

שחרור..

כולם שואבים אותך
את כמו באר שקטה קטנה
על הדלי הם מניחים
ואת תמיד שם, פתוחה 

נותנת מים ומקבלת דלי 

 

הם מעלים הם מורידים

מוציאים מכניסים 
ואת סופגת לא שואלת 

יודעת רק לאהוב 
ואת הכל הם מוצאים בך

העולם עולם של סערות
אבל בך בוערת תשוקה
לשקט בלי דרישות

בא לך להיות כלום ממש
לברוח בלי יעד או מחר
לשכוח מה שהיית אתמול
ולצעוד בלי לחשב דבר

כולם סביבך נשענים
ואת תמיד עומדת
מסדרת מטפלת
אוחזת ולא מתלוננת

לפעמים גם את רוצה ליפול
שמישהו יאסוף את השברים
שתוכלי סוף סוף לנשום
בלי להיות של אחרים

להיות הזונה הזו שבך
הפראית התמימה השותקת
זו שלא בוכה רק בוהה
ומתוך הלב נוגעת צוחקת

שחרור שקט שחרור עדין
של הזונה שאת בפנים

 

לפני שנה. יום חמישי, 8 במאי 2025 בשעה 21:31

לפני שנה. יום שלישי, 6 במאי 2025 בשעה 13:27

את אוהבת כשיש שקט
כשהכול צלול, מדויק
מרוהט כמו שצריך
את צריכה סדר
צריכה כיוון

כך לימדת את עצמך
להאמין בעצמך
התרגלת לעצמך
את החברה הכי טובה של גופך
הכלי שנושא את נשמתך
ששואף את נשימתך

את מסתדרת בכל מצב
יודעת לבלוע כשצריך
ולירוק בצד
לא מתרגשת מהצגה
יש בך כל כך הרבה

אבל עמוק בפנים, מתחת לעטיפה
שוכנים סודות בכספת נעולה
דבר לא יוצא, רק נכנס
פנטזיות קסומות
לב ענק
הנני כאן, את שם
ורק אחד יכול לגעת באמת בפחדים
רק אחת – את

ואם הוא יופיע, את חוששת
שלא תדעי לזהות
מפחדת לטעות
הרי הגעת כל כך רחוק
אז למה לסכן
למה לחשב סיכוי
אהבה היא שיקוי
לך תדע לאן תוביל

ואת מרגישה, את רגישה
את כל כך הרבה דברים
ביחד ולחוד בו זמנית
והפחד – שייעצר
ושפתאום לא יהיה כלום
שקט דק, דם קפוא
עוצר לילי של מחשבות
תחושה זרה
את כבר לא מה שהיית

ואם זה יקרה
את רק מקווה
שתגלי שהכול לטובה
רוצה להאמין
אבל לא מצליחה באמת
חדירה לשיריון
אולי זו פצצה
ואולי לא

אולי זה פשוט
שלם

לפני שנה. יום שני, 5 במאי 2025 בשעה 19:44

הכול נעבור?
זה לא יהיה פשוט
אבל פשוט אף פעם לא בנה עולמות
ואנחנו לא מחפשים קל
אנחנו מחפשים אמת

אם זה היה קל
כולם כבר היו שם
בזוגיות
בשליטה
בכניעה
אבל זה מסע

לא תחנה

אנחנו
צועדים יחד
על קצוות העור
על קצות העצבים
בין גוף שמסגיר
ללב שמסתיר

כל כאב הוא שיחה
כל קשר הוא הקשבה
כל פקודה היא שאלה
וכל מילה בטוחה
היא ברית של נשימה

אנחנו לא רק נוגעים
אנחנו מקשיבים עם הידיים
מדברים עם שתיקות
ובונים אמון
מקשרים עדינים
וקשרים הדוקים

זה לא רק דסם
זה דיאלוג בלי מילים
זה חוזה שנחתם בעיניים
ונבחן בכל פעם מחדש
כשהעולם בחוץ צורח
ואנחנו שקט בפנים

יש אנשים שחיים יחד שנים
ועדיין לא נגעו באמת
אבל אנחנו
לומדים לגעת
לכבוש
להיפתח
להכיל

אט אט
אנחנו זוכרים
שבכאב יש אמת
שברוך יש כוח
שבשליטה יש אחריות
ושבכניעה יש אומץ

בחרנו בזה
בחרנו לאהוב
בחרנו לעמוד חשופים
ולהיות
אחד

כי האהבה שלנו
לא מובנת מאליה
היא טקס יומיומי
היא נשיפה עמוקה
היא קשר
שנמשך גם כשמשחררים

לפני שנה. יום ראשון, 4 במאי 2025 בשעה 22:40

נהייתי עכבר לילה