נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

גם את הכוס 

גם את התחת

בנוזל 

ואז עברתי ללזו שלידך 

בזמן שאת רוטטת את כולך מגמירה שלך

המכות האלו על ישבנך

משחררים 

מרטיבים 

מחללים 

מחלחלים 

אותך 

את

המחשבה 

התפיסה

מרחיבים 

את הנקודה

הפומביות החשיפה גורמת לך לזעזוע מרגש

קצת אחרת קצת שונה קצת על הקצה

אני רוצה שתרגישי את האווירה

כי האווירה היא חלק מהבדס"מ

והבדס"מ הוא תוצר מהאמון והנוחות שאת מרגישה

תנשמי עמוק עד הבטן ממש תספגי לתוכך הכל

עד שכבר הכל מתרוקן מבחוץ וכל מה שנשאר זה רק מה שבפנים

הרטיבות הזו מתחילה מהראש זה מחלחל לך עד ל....

אני לוחש לך באמצע האירוע

רכוש פרטי ואת עוצמת עיניים וסופגת הכל

נושמת את האוויר האחרון

לפני שהכל מתפוצץ לך שם

כשהידיים שלי בך נוגעות

אני זוכר איך לקחתי אותך בין רחוב לרחוב

בעיר שמתה בשעות הלילה הקרות

ואיך האנרגיה התחלפה

ביחד עם הרוק

הישבן נהיה יותר ויותר אדום

והעור נהיה צרוב מידיי

והלב נפתח

והנזילות לא פסקה

הכל נהיה שליו ופרוע

מרגש וחי

אינטלגנציה אמרת..
התפתחתי מכל אינטראקציה
ומכל אינטראקציה ספגתי
למדתי והשרשתי
את מה שנכון ונבון ומה שלא
בהתחלה רק ספגתי ואז סידרתי
אני בן אדם של אנשים
חייב תקשורת כבסיס
לעצמי ולסביבתי לדעתי למחשבתי
להתפתחותי

וכך בצעדיי הלכתי עם עצמי
כל עץ אדם עם שורשים
אשר נקרא בדרכי על ידי
והיה אדיב להיות לי צל
בשמש קיצית או לילה קריר
לקחתי על עצמי את התרמיל
בהתחלה הייתי עץ
בלי שורשים
דוגם מכל אחד ואחת
מדרכי

ואז את הופעת...
והשלמת אותי

בדס"מ שלם
כשיש שני אנשים שלמים
ככה זה בחיים
אנחנו פאזלים
שמסתובבים
עצים שמצמיחים
וצומחים ונושמים
לא לכולם יש ענפים
יש כאלו שנשארים פרחים
יש כאלו שיחים
יש כאלו ורדים קוצניים
טבע האדם כטבע מסביב

פחד

אבל 

אל תפחדי 

לפחד 

תשתמשי בפחד 

להגיע לפסגת

זה אף פעם לא יכול להיות מובן מאליו

הנתינה שלך שבך הופכת אותך למתנה בשבילי

התמסרות שבך המאבק שלך

הנאמנות שלך הרעב שבך

זה אף לא מובן מאליו

זו מתנה ואני צריך להתייחס אליה

בהתאם להגיד תודה

על מה שאת נותנת לא פחות

מזה שאת תגידי לי תודה על מה שאת מקבלת

שם כשאת על ארבע
על הריצפה
גופך חשוף
ופתוח לרווחה
ליבך טהור מתוך נתינה
מוחך נקי מתוך בחירה
מפיך לא יוצאת מילה
שם זה הרגע הכי יפה
שאפשר..
כמו ציור שאף צייר
לא ידע לצייר
שום צלם לא באמת
יכול לצלם
תחושה שהיא הכל לי ולך

את פשוט רוצה 

לדעת 

חייבת לדעת 

זה יושב בך 

כמו שד 

כמו להבה 

זה שורף 

לא לדעת ההרגשה הזו 

גם אם כביכול זה ברור לך

את חייבת את זה כמו אוויר לנשימה 

את ההרגשה שגילית

אבל לא בדיוק 

זה פשוט הפחד שינדו אותך 

שלא ישתפו 

שתרגישי לא חלק מהסיפור 

את חייבת לדעת 

יותר חשוב מלגעת

זה ממכר כמו שזה בך מנקר 

והרצון לעשות דוגר לך

השאלה מזה יהרוס ומזה בונה 

אמרתי לך
אי אפשר באמת
שלא לטעות
בעולם כזה
ומזו טעות?
אם לא נקודת מבט
סדק בתוך תבנית של סדר בר קיימא
זהו עולם שבו לרעיונות ולחלומות
יש עור וגידים
הרבה יותר מרחבים האפשרויות
ומה שיש כיום מוצק
פעם נחשב לדמיון נועז להטל במציאות
ואיך אפשר שלא לטעות?

כמה אפשר לרצות לא לטעות
אבל בסוף הכל זה משחק? נשחק...נגמר
המדע הוא בדם? ולא
בחשיבה בתפיסה וגם שם יש לעיתים תסיסה
המוח הוא חלק בלתי פתור 
בלתי ניתן לשחזור במדע 
הלב כמכלול של מהות 
הוא חתיכה שעליה אי אפשר שלא להפסיק לרשום לכתוב לפרוק להסביר להסדיר
אנרגיה סינרגיה מתפרקת ובנייה

הכל זו בחירה?
הכח? הכל? אין לנו הכל
אז את מה שנשאר אנחנו זורקים לאלוהות
שתקבע תקבע ותייצג תציג תפשט תפשיט

ואני?
אני אמרתי לך
אני מעדיף לטעות איתך
מאשר לתהות אותך 

ואת? מה תעדיפי  

תבחרי או סתם תזרקי קוביה

גם זה אפשרי 

תמיד אפשר