נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אמרתי לך
אי אפשר באמת
שלא לטעות
בעולם כזה
ומזו טעות?
אם לא נקודת מבט
סדק בתוך תבנית של סדר בר קיימא
זהו עולם שבו לרעיונות ולחלומות
יש עור וגידים
הרבה יותר מרחבים האפשרויות
ומה שיש כיום מוצק
פעם נחשב לדמיון נועז להטל במציאות
ואיך אפשר שלא לטעות?

כמה אפשר לרצות לא לטעות
אבל בסוף הכל זה משחק? נשחק...נגמר
המדע הוא בדם? ולא
בחשיבה בתפיסה וגם שם יש לעיתים תסיסה
המוח הוא חלק בלתי פתור 
בלתי ניתן לשחזור במדע 
הלב כמכלול של מהות 
הוא חתיכה שעליה אי אפשר שלא להפסיק לרשום לכתוב לפרוק להסביר להסדיר
אנרגיה סינרגיה מתפרקת ובנייה

הכל זו בחירה?
הכח? הכל? אין לנו הכל
אז את מה שנשאר אנחנו זורקים לאלוהות
שתקבע תקבע ותייצג תציג תפשט תפשיט

ואני?
אני אמרתי לך
אני מעדיף לטעות איתך
מאשר לתהות אותך 

ואת? מה תעדיפי  

תבחרי או סתם תזרקי קוביה

גם זה אפשרי 

תמיד אפשר