נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

ובקרוב מאוד תהי חור שלם

ציפור

תני לי להפוך אותך

לחטא בתוך חתך קטן 

להזריק בך גאווה לאחר טיפטופ השעווה

לעמוד על ארבע עם ראש מורם 

שם את מקומך

לשון בחוץ שואבת הכל אלייך

אוהבת להיות חור 

חפץ עד שבא 

הרגע שאת צריכה נשיקה

בתוך נשימה

עם שיר באוזן 

ישר לתוך הלב

זריקה 

וזה זורם בך 

בעור

עד שהכול בפנים מואר

נשל השליטה עלייך
ראיתי אותך רועדת קשורה
העיניים מכוסות הפה חצי פתוח עם גאג בו
שנינו יודעים סוד
ככה לא ראו אותך מעולם
ואת ידעת עמוק
היום את לא שולטת בכלום
היום זהו יום השחרור

נגעתי בך עם קצה שוט
והרגליים שלך נפתחו מעצמן
כאילו הגוף שלך קרא לי
בלי מילים בלי צליל
השקט שבתשובה
הכנות של הכן
רק דרישה ברורה
שלוט בי עכשיו

ככה למעשה
פגשתי אותך
ככה בדיוק זה קרה
את מי שאת באמת
זו נ ה של דום

עכשיו את עומדת
בלי בגדים בלי פחד עירומה
את כואבת, רועדת, רטובה, ענוגה
זה מה שאת ביקשת לעצמך בידיי
רק רצועה
סימנים
תנועה
שתיקה
נשל השליטה הוא עכשיו חלק מהגוף שלך
בסוף הסשן תסירי אותו מעלייך
עד הפעם הבאה
את פורחת תחת פקודה
ונמסה כשאני שותק
נשל השליטה

את לא אוהבת להרגיש חוסר 
או יותר מדי משוחררת 
את רוצה שאני אהיה
צמוד וסביבך כמעט חצי ממך

את רוצה להרגיש
שאני מחזיק ברצועה
מטא פיזית ופיזית
להרגיש את עצמך מאולפת
נדרשת לשרת 
עד כמעט מעולפת את מענגת 

מתמסרת רוצה 

את הקצה 

אבל אני דווקא עוצר אותך שם
דווקא בקצה של הכל
אני מתחיל לדבר איתך
לגשר, לשוחח אלייך
להקשיב לאדם
דווקא כשאת הכי צמאה לדם

דיסוננס...
כזה שמוציא את הדמות מן האדם
ואת האדם מן הדמות
קשוח ורך, עדין ורע, טוב ומבלבל
אבל חד וברור...

מבלבל זה טוב 

כי אפשר לסדר 

כולם רוצים
לחבק אותך
לחבוק אותך
לדעת אותך
לעניין אותך
לומר לך
לספר לך
לדווח לך
לערב אותך
להתערבב איתך
לחלק אותך
לקחת חלק ולהחזיק חזק
ובסוף...כל האנרגיה נחלקת
הקול הזה שלך אבד
כולם מוצצים ממך
כל מה שנשאר
ואני רק רציתי להגיד לך
ששש..די
להיות אפס זה
עגול ושלם מעגל כזה
אבל בפנים ריק
עדיף אחד
תתרכזי

אמרתי לך
ציפיות הן חוזים לא כתובים
תדעי על מה את חותמת
על כל שורה
במבט פקוח תסתכלי
בנשימה עצורה תביני 
לאן ולאיפה את נכנסת 

את רוצה לדעת מה אני רוצה
אבל עוד לפני שאשיב
אני יודע..אני רואה את כבר בונה תסריטים
משחקת בסרטים עצמיים 
ואני יודע אני רק שובר אותם לאט
ובסבלנות

כמו מגדל קלפים מהודקים מדי שקורס בך

אני לא מבטיח
לא אושר ולא כאב
גם לא חיבוק בסוף הדרך 
רק אמת עירומה מחוספסת חשופה

כי ציפיות
הן שורש האכזבה
ובמשחק הזה
אין מקום לאכזבות
יש רק רצון
ויש ביצוע
יש חשיפה
יש תקשורת

תשחררי את הפחד הזה לא לחלום
הניחי את התקווה בצד
כל מה שתלוי באוויר
בסוף כואב כשזה נופל
אבל כאן תדמייני 
קרקע יציבה
של פקודות מדויקות
של הסכמה שקטה
של כניעה מודעת הבנה של המבנה הזוגי

כאן
בלי מילים מיותרות
בלי הבטחות שווא
את לא רק נשלטת
את נוכחת
ואני לא רק דומיננטי
אני שומר הסף של גבולות הנפש שלך
לא רק של המיניים שלך

תני לי להדליק בך את האור

עוד לפני שסימנתי לך את העור

לכל היכרות יש סיבה גם כשאין תמיד מסיבה

לפעמים אני מוצא אותך בשירים ישנים

ואז מרגיש רוח חדשה 

נושבת בעורפי

היום אין לי אוייבים 

יש אותך ואותי

איתי? 

בשירים

את כל כך יפה
כשאת שקטה
הלב שלך שם
הכי זוהר
אני מעדיף אותך
שקטה בנחלה בראש
להיות זה שבשבילך
בלי מילים אני מרגיש אותך

יש לי תפקיד
לשמור עלייך מכל משמר
אחראי על הנשמה
על החיוך בהווה
ועל שימורו בעתיד

יש לי תפקיד
לחבק אותך
לחזק אותך
לכוון אותך
לשכלל אותך
לעצב אותך
לנצח איתך

לפרק אותך
לרוקן הכל
ואז
ליצור איתך
ליצוק איתך
ביחד איתך

יש לי אחריות
על הלב
הגוף
והנפש
לקרוא אותך בין הצלילים והמילים
להיות סבלני ולדעת להקשיב
ואם צריך
לתפור לך כנפיים לעוף איתן
ביחד איתי
לנתק את הפחדים
לעצים את הטוב

וכשהכל סוער
להיות לך מגדלור באפלה
להוביל אותך בבטחה
ליבשה בטוחה

לשיר אותך
לחבר אותך לחיבור
להוציא אותך
כטקסט על הדף
כמו שף של מילים

ניקיון פסח חג של בדס"מ? חג של הצלפות צלחות מצות ומציצו..

אנחנו עם של יצר הישרדות
המכנה המשותף לכלל, חיים את הרגע, האדמה הזו מלאה בדם, של הישרדות של קושי, זיעה.
ובשביל לשרוד אנחנו מדחיקים ודוחקים ורצים קדימה.
העם היהודי לא סתם אנשי המכירות הכי טובים בעולם, חיים את הרגע למה מחר? המחר לא בטוח כלל.
עם שעבר יציאת מצרים, שנות גלות, מלחמות, מבית ומבחוץ עם שלומד בגן כבר איך העם שלנו שרד. מרוב שרידות אנחנו מייצרים את המציאות ההישרדותית כבר כל פעם מחדש.
ועם כל השרידות הזו יש ערכים שאנחנו מפספסים לעצמנו לעיתים, בלית הברירה הקיומית המציאות. 

האי הזה של שקט הופך לפאטה מורגנה משהו שקיים ולא באמת מתקיים.

חג הפסח מביא איתו רוחות של התחדשות. אנחנו מנקים את הבית, מחפשים חמץ, מסדרים פינות ששכחנו מקיומן. אבל מעבר לאבק ולפירורים יש מקום גם לניקיון אחר, פנימי יותר.
זהו הזמן לניקיון רגשי.
בכולנו יש מצרים כזו שלנו עבדים של רגשות של כאב של זכרונות.

ה"חמץ" הפנימי הוא לא רק גאווה או אגו הוא גם הכאב הבלתי מעובד, הכעסים שהודחקו על עצמנו ואחרים, האכזבות ששמרנו בלב מעצמנו ואחרים, התחושות שלא העזנו להרגיש. ההיסטוריה שתוקפת אותנו בראש החרטות ואלו רגשות שנסחבים איתנו, לעיתים בלי שנשים לב, ותופסים מקום בנו כמו תאים מתוייקים בארונות.

בפסיכולוגיה, תהליך זה מוכר בשם "עיבוד רגשי" (emotional processing) היכולת שלנו לחוות, להבין, ולשחרר רגשות בצורה שמביאה ריפוי. זהו לא הדחקה או ניתוק רגשי, אלא דווקא שהייה בתוך מה שמרגיש "יותר מדי", כדי שנוכל להיפרד ממנו כשנכון. לצידו קיים גם "ויסות רגשי" (emotional regulation) – היכולת לזהות רגשות, להכיל אותם, ולבחור איך לבטא אותם. לא לכבות, לא להתפרץ – אלא להיות איתם במידה, מתוך נוכחות. ויש גם את הקתרזיס – שחרור רגשי עמוק, שלעיתים מגיע עם בכי או פרץ תחושות שמנקה את הלב, ממש כפי שניקוי הבית מפנה מקום לאוויר חדש.

אחד הכלים שמסייעים לנו בכך הוא מיינדפולנס (קשיבות) – היכולת להיות נוכחים ברגע, להקשיב למה שקורה בתוכנו מבלי לשפוט. זהו תרגול שמאפשר ניקיון עדין ומתמשך.

הניקיון הרגשי הוא ההזמנה לעיבוד לעצור רגע ולהקשיב לעצמנו. מה עוד יושב שם? מה מבקש לצאת? אולי דמעה שלא ניתנה לה לזרום, מילה שלא נאמרה, סליחה..
כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לעבור תהליך כזה של עיבוד, שחרור, סליחה, וריפוי אנחנו פותחים מקום לחירות ליצירת המציאות. חירות נפשית להשתחרר מהעבר, מההרגלים, רגש הכבד כל מה שמחזיקים אותנו כבולים.
וכמו שבבית, אחרי הניקיון, האוויר נעשה קל יותר כך גם בנפש כשאנחנו מנקים, אנחנו מרגישים שוב את האפשרות לנשום.
חג של שחרור עמוק, התחדשות אמיצה, ואהבה שמתחילה מבפנים.

קווים מקבילים הולכים ביחד
חבל על העור
קרוב, מתוח
כבר מסומן

שבילים חרוכים באור
והיא לא מרימה מבט
שער הרחמים פתוח בעיניה
הרצון להרגיש חסר
חסרת אונים

כל אחד יודע את מקומו
מי מוביל, מי עוקב
מי נצמד, מי אוחז
ומי מחזיק את הנשימה

אני מחזיק בקצב
וכל צעד הוא פקודה
מצעד של תשוקה בתוכך
כשאת מרגישה חשופה
את בעצם הכי חשוקה

כבולים ברצון ובצורך
שפתיים חתומות
מלאות בסודות
לא לצעוק – רק לנשום

אחד תמיד קצת נקרע
אבל הסימן תמיד נשאר
והחבל ממשיך להסתובב מסביב

היא עוקבת
היא מריחה
היא יודעת
היא לא רואה

עד שדי נגמר

זהו קו ארוך של ציפייה
החבל עוטף את הרעב
ירך חשופה שד מתנדנד
הגענו לקצה ההסכמה

עד הפעם הבאה