נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אבל מספק

אני לא פריק של אביזרים 

אני לא חולה על המגע החיצוני הזה שנוצר מחיכוך 

אני אוהב את הידיים 

את המגע הזה שמעביר את העוצמה של החיבור

למי שמולי ואיתי 

אני רוצה לגעת בך

כבובה שלי

ככלי חפץ צעצוע בידיי

בידיים האלו 

אני מסמן אותך

אני גם מחזיק 

אני מכאיב לך 

אני מרגיש 

בידיים האלו שלי 

אני שולט בך 

זוכה פרס ישראל, המשורר יהודה עמיחי. כתב בספר השירים 'פתוח סגור פתוח' את השיר

"אֲנִי מַכִּיר אִישׁ שֶׁעָשָׂה לְעַצְמוֹ אִשָּׁה אִידֵאָלִית מִתְּשׁוּקוֹתָיו:

אֶת הַשֵּׂעָר לָקַח מֵאִשָּׁה שֶׁעָבְרָה בְּחַלּוֹן אוֹטוֹבּוּס,

אֶת הַמֵּצַח מִדּוֹדָנִית שֶׁמֵּתָה בִּצְעִירוּתָהּ. אֶת הַיָּדַיִם

מִמּוֹרֵה בְּיַלְדוּתוֹ, אֶת הַלְּחָיַיִם מִן הַיַּלְדָּה, אַהֲבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה,

אֶת הַפֶּה מֵאִשָּׁה שֶׁרָאָה אוֹתָהּ מְטַלְפֶּנֶת בְּתָא צִבּוּרִי,

אֶת הַיְּרֵכָיִים מִנַּעֲרָה שֶׁשָּׁכְבָה בַּחֹל לְיַד הַיָּם,

אֶת הַמַּבָּט הַמְּצוֹדֵד מִזּוֹ, אֶת הָעֵינַיִם מְאַחֶרֶת,

וְאֶת המתניים מִפִּרְסֹמֶת בְּעִתּוֹן. מִכָּל אֵלֶּה עָשָׂה לוֹ

אִשָּׁה שֶׁאוֹתָהּ אָהַב בָּאֱמֶת. וּכְשֶׁמֵּת בָּאוּ

כְּלָן, כְּרוּתוֹת רַגְלַיִם, חצויות פָּנִים, מנוקרות עֵינַיִם

מרוטות שֶׁיַּעַר, קְטוּעוֹת יָד וּפָצַע בַּמָּקוֹם הַפֶּה,

וְתָבְעוּ אֶת שֶׁלַּהֵן וְתָבְעוּ אֶת שֶׁלַּהֵן.

וְחָתְכוּ מִגּוּפוֹ, וְגָזְרוּ מַמְּנוּ וְקָרְעוּ מבשרו,

וְהִשְׁאִירוּ לוֹ רַק אֶת נִשְׁמָתוֹ הָאֲבוּדָה".

המשורר מנסה לומר בשיר כי בחיפוש אחר אידאל בדרך כלל עומד בצד מישהו שהתפספס לו ויכולנו לזהות לפני, הרי אידאלים תמיד היו אלו שהניעו אנשים, מצד שני הם גם אלו שגרמו לנו להפסיד הרבה דברים טובים בדרך.
וכמו שעמיחי מלמד אותנו בסוף השיר, בצד השני של אידאלים נשגבים מחכים אלו שנפגעים מהם, כי אם האידיאל שולט בנו ולא אנחנו בו, הוא זה שיגרום לנו לפספס דברים טובים מתחת לאף, לאבד את הרצון לגעת בנשמה ולהתרכז במסביב.
רוב חיינו אנחנו מרכיבים את הבני זוג האידיאלים והפוטנציאלים מגזרים של אחרים, במקום להתמקד מה הכי טוב לנו, אנחנו מתמקדים במה יהיה הכי טוב לשואו הפנימי מסביב, האווירה מנחה יותר מהעומק.
נכון לפעמים נדמה שהדבר היחיד שמנפץ את החלומות הוא פשרה, אבל תמיד מותר לנו לשאול את עצמנו האם אנחנו רוצים את הדבר הנכון באמת בשבילנו.
וזה בסדר שיהיה אידיאל כי האפשרות שהחלום יתגשם מחיה אותנו, אבל אסור לו לגרום לשלוט לנו בראיה וככה לפספס הזדמנויות אמיתיות עם אחר.
אל תחפשו את השולט האידיאלי, תחפשו את הנכון זה בסדר כולנו במסע ללמידה עצמית לא על אחר אלה על עצמנו, דרך מגע עם אחר.

את מייללת ו גונחת באותה הצורה 

את מדברת את מי שאת ללא אבחנה

זה לא שאת חצי אמת

את אמת שלמה 

לעיתים לאנשים נדמה שאת תמימה חמימה מידי 

לא שורפת מידי וזה חשוד קצת או רך מידי

בעולם שהוא חצי חצי 

את פשוט יודעת מי את 

את שלמה לא השלמה 

את צריכה את זה 

את רוצה את זה 

עמוק בפנים את רוצה להיות על הקצה 

את האדג הזה את הקצה 

להרשות לעצמך להיות 

מבלי דאגות בלי מחשבות 

נטו עשייה לסמוך 

האמון הזה כלכך חשוב 

את רוצה לדעת כדי להשתחרר 

ולהבין כדי להרגיש 

הסדר הזה הוא ההפך מהסדק הזה 

שאנשים חיים איתו כל החיים 

את לא רוצה רגיל 

לא נוצרת לתוך העולם הזה כדי 

ליפול אלא כדי לקום 

ואולי הפעם? צעדים של גורה 

כי התת מודע אומר לך 

את יודעת מה את יכולה 

תני לזה לבוא 

כל דבר שתעברי יהיה טוב 

הכל זה נקודה הכל זה מבט 

רק תאפשרי ברצון

הכח להתגשם 

גם בגשם וגם בחושך 

תלוי בלהישאר נאמנה לעצמך 

את זה הכח שלך

ואני? אני מגיע 

לא כדי לשנות 

אלא כדי להוביל את מה שמתקיים 

את לא צריכה אומן 

את צריכה אמון..trust

המרכיבים פשוטים 

רק שאנשים אוהבים לסבך 

כי הפשטות היא לא רגילה

היא שונה ומוזרה בעולם של קצה 

אבל את? תישארי את 

אני כבר אדע מה להיות ומה לעשות

אולי? אבל בטוח אהיה שם לכאן או לכאן אדם לאדם לא רק דם, אמת.

להרגיש הכל 

את כל הצומת לב 

בכל צומת 

בכל שביל

בכל דרך 

ואני מאתגר אותך 

בזה שאני קצת פחות 

קצת לאט 

קצת בקצב שונה 

זה משונה בשבילך

אבל מרטיט מרטיב אחר 

ואת אוהבת שזה אחר 

אנחנו יודעים

בדס"מ יכול להיות במגוון צורות

הצורות האלו הן שלנו

אנחנו מציירים אותן בדמיון וביד

ואז צובעים אותן 

מעניקים להן חיים

הן זזות כמו פאזל של חלקים מסתדרות ומתפזרות

ככל שהמסע הזה מתמשך זה ממשחק הופך להרגל

ואנחנו מתממכרים לזה 

ככה אנחנו מדברים עליהן 

כשאנחנו יושבים לקפה אחרי הסשן 

כשאנחנו לפני בהודעות או באיזה מפגש

כשאנחנו סתם רגילים לבושים אזרחי אנגרטית 

ולא על מדי הבדס"מ

וכשאת כותבת אותן 

חלק מבינים חלק לא

אבל אני יודע אותן 

אני אוהב לגרום לך לחייך
חיוך רחב כזה
חיוך אמיתי וכנה
אבל גם חיוך של זונה
כמו חיוך אחרי גמירה לא צפויה
חיוך של נזירה שגילתה רוח אלוהים בתוכה
חיוך שהוא מרגיש שקר של מציאות קצת
חיוך של חיה רעבה בלתי נשלטת ועדיין נשלטת
חיוך עם רגש מטמטם דיסונס..

חיוך מהול ונקי
חיוך עם חיכוך בין כאב דמעות וצחוק
חיוך לא פשוט אבל כלכך פשוט
חיוך שעושה לך כאבי בטן אבל לא מהמחזור
חיוך ששובר כל חומה
חיוך שבונה אוויר ה
חיוך שממלא את כל החדר בכאילו גז צחוק
חיוך שמהפנט את השטן שלך ושבך
חיוך שמפיץ אור מסנוור כמו המלאך
חיוך שגורם למי שמולך לקבל כנפיים עיגול על הראש וקרניים כאחד ביחד איתך
חיוך משחרר אזיקים של מחשבה כבולה
חיוך כזה שנתפס ולא משחרר אותך
כמו כלא עצמי שבך
חיוך של רגש עדינות ועוצמה
חיוך שגורם לך לפתוח עצומה
חיוך שמשבית אותך
חיוך שממלא את כל החיים שלך

ולהיות אני זה שמתי אותו על שפתייך שלך
להרגיש איך שאני זה שגרמתי לו להתרחב
לקמטים של חיוך אין סופי בך להיווצר
זה אני ששימרתי אותו בך בשביל שתתרגלי
לחייך
זה אני השד שמצחיק אותך עד דמעות
זה שאת נזכרת בו ומחייכת בלב גם כשאת הכי רצינית בחוץ
זה שאת בוכה וצוחקת איתו
בעבר הווה ועתיד
לא משנה מה המצב בנינו
תמיד תזכרי אותו לך
תשמרי אותו בך
לפעמים תשנאי אותו כשהוא שם
אבל לא תוכלי בלעדיו כלל
ואני רוצה להיות הראשון שגרם לך
חיוך

את אוהבת את הכלבה שיוצאת ממך לידי 

והביץ שיוצאת ממך כשאת לא איתי

השביל הזה של החיים אינו ניגמר
הוא הינו נמשך ונמשך
ומתחדש ללא הגבלה
שביל מתגלגל כמו שטיח לפנייך
כל החיים עצמם וגם בגלגול הבא

הזיכרון הכי גדול
הוא הסיכוי לסיכון
והסיכון לסיכוי
כשאת כאן כשאת שם
אנשים שניפגוש באמצע הדרך
אולי יעלמו בהמשך
ואת רוצה להישאר
לא רק להישמר

אולי נישאל אלפי שאלות
תוך כדי תנועות ומגע
מתי נגע מתי פגע
מה אפשר לעשות
ולאן
ואין שקט כאן

אז לחשתי לך..
לתת מודע
סגוסטיות של תשוקה
ובמודע נוצר ונוצק
עד שכבר לא נותק
כל השאר חולף מתחלף
אינו ודאי
אבל הבדסמ שבנו
לא משתנה רק משתבח
עם השנים

את משפריצה
נוזלת נוטפת
חלחלת על המיטה
מייללת מיאו
חתולה חיה
אבל זה כי הצלחתי
לדבר
הצלחתי לדבר אלייך
כמו שאף אחד אחר לפני לא יכל