נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

הלב שלך כבול 

אבל אני אשחרר? 

אולי 

אבל קודם נתחיל 

מלמעלה למטה

מה היית אומרת לי?

מה הייתי עונה לך

מה הייתי עושה

מה הייתי משנה

מה הייתי מגיב

תמיד יש שאלה של אולי

ואם היה

וכך יהיה

אבל בתכלס

עכשיו 

העכשיו זה המשנה.

שישה מיליון נשמות

יש כמה סוגי כאב

אחד הוא פוגע בך ומוריד אותך

השני הוא מעורר אותך ומשנה אותך

השלישי הוא גורם לך..

לעונג..

כשאת נכנסת לחדר את מדמיינת 

את העונג הרב הצורם הגניחה

איך החיוך מיד בא אחרי

פנטזיה של מימוש עצמי 

החיבור בין עצמך לגוף 

ואיך הנוף יפה במחשבה

הכל מלוכלך וטוב 

הדם אפילו מוסיף צבע לשחור וללבן 

שבראש 

ואני איתך אני חזק שם 

נוכח בתוך כל מה שאת רואה

ואני מתחיל איתך לאט מכין את הקרקע לבאות

הגוף שלך כמו חול מדבר 

ואני שוטף אותך לאט ו

הכאב זה תרגול

זה הכנה ותפיסה מומנטום 

וצריך רגע של זמן ומקום 

הגוף לא משתף לא משתתף מיד 

לא תמיד חד זה טוב

לעיתים הוא אינו מצליח לנתק

ואת מתבעסת לנמק

ואז אני אומר לך 

לוחש זה בסדר..

בגלל זה אנחנו בבדס"מ

יש עוד הרבה מה לעשות

בואי אליי.

אני לא פריק של אביזרים 

אני לא חולה על המגע החיצוני הזה שנוצר מחיכוך 

אני אוהב את הידיים 

את המגע הזה שמעביר את העוצמה של החיבור

למי שמולי ואיתי 

אני רוצה לגעת בך

כבובה שלי

ככלי חפץ צעצוע בידיי

בידיים האלו 

אני מסמן אותך

אני גם מחזיק 

אני מכאיב לך 

אני מרגיש 

בידיים האלו שלי 

אני שולט בך 

קודם זה מתחיל מלמעלה

ואז מטפטף ללמטה

זה מרגיש נצחי 

הרגע הזה

כשאת מניחה את הקולר על הצוואר שלך

מתארגנת בשבילי 

רק כדי שאשתמש בך

במועדון 

או במיטה בין ארבע קירות

או בחוץ פומבי מול כולם 

זה מתחיל מלמעלה

מהראש

מהחיבור 

מהתקשורת המאפשרת לחיבור להירקם 

מהתזוזה הזו במוח 

כשאת שומעת אותי

כשאת רואה אותי 

כשהלב רוקד

כשהגוף מגיב

כשהחיוך עולה

זה מתחיל בראש

ואז מחלחל 

ללמטה הכי למטה שאפשר

שם את מרגישה הכי בטוחה בעולם

כי יש לך אותי 

ולי יש אותך