כבר לא כל כך חדש.....אבל עדיין מעניין

אני, שלא תסתדרת עם כתיבה, מוצאת את עצמי כותבת שוב.

חשבתי הרבה אחרי השיחה שלנו אתמול, הייתי הרוסה מעייפות,
.... אבל השינה סירבה להגיע.....נירדמת, מתעוררת, שוב נירדמת.....ושוב מתעוררת...
לא מצליחה להבין....אתה, כמו שלמדתי להכיר אותך, שלא נירגע עד שלא תגיע לשורש הבעיה, תדע...ותבין לעומק,
לא מצליח לפתור, להתיר, פלונטר אחד, אמנם לא קטן, אבל מה זה הפלונטר הבודד הזה, לעומת החיים, החיים שלך!

..אתה אוהב משימות........ אתה אוהב אתגרים..... וככל שיותר קשה, יותר טוב. (עיין ערך...אני..).
והכי מסופק כשמצאת את התשובה.....ניכשלת,אהוב שלי.... ( כן זו ממש המילה המתאימה,מבחינתי).ולא שרואה בכישלון פחיתות כבוד,
אתה לא תאהב אותה, את ההגדרה שלי, אולי תכעס אפילו .... אבל ככה אני מרגישה, ומי כמוך יודע, שלא יכולה להחזיק בבטן את מה שמרגישה....... ואין כאן שום כוונה להמעיט מערכך,
נהפוך הוא...זה רק מעיד על מי שאתה, ובגלל זה כל כך אוהבת אותך ...

בן אנוש....בשר ודם....מרגיש....מלא רגש...ו..כן, זו לא חולשה להראות רגש, זה לא מוריד,
אלה רק מעלה בכמה וכמה דרגות!!!

לא רוצה שתשלוט ברגשות....מכל סוג שהוא......כעס, אהבה....או השד יודע מה....
לך עם הלב שלך ועד הסוף....ממש כמו שאני עושה!
התאבדות אולי? אבל לא יודעת אחרת.

תחושת האחריות המחורבנת שלך.....למי שאינו ראוי ויכול להיות אחראי לחייו, למעשיו...
ואיפה האחריות שלך, לעצמך, לחיים שלך, למה שאתה מתאווה, אוהב, מכבד, האם הכל בטל בשישים???

חשבת שאני פחות חזקה...אבל הוכחתי אחרת...
אוהבת מתמיד, אבל הכי הכי חשוב.....מ כ ב ד ת, תמיד מ כ ב ד ת והכי מ כ ב ד ת ! ! !

.....התביעה סיימה, כבודו.....