כבר לא כל כך חדש.....אבל עדיין מעניין

הימים הופכים לשבועות..
כבר שבועיים עברו, מאז ראיתיו לאחרונה.

המצב, לא ממש מזהיר,
ואיך להגדיר, אפילו מחמיר !
שאצי שלי, שבור לרסיסים, לאלפי חתיכות...
ואינני יודעת כבר מה לעשות !
האיש הזה, הכל כך מיוחד...
הולך ונעלם לי, מחליק לי ככה מהיד..
האיש הזה, הכל כך חזק ובטוח,
הפך להיות אבק, המוץ שעף ברוח..
האיש הזה, ששימש לי משענת, חוף מבטחים..
שאיתו נסקתי לגבהים האין סופיים...
עומד על הקצה, לקראת צלילה אין סופית לתהום הנשיה..

כבר חשבתי על כל דבר שאפשר,
הופכת הרים, בועטת, נלחמת, כי אני אף פעם לא מוותרת !
בכל אופן, מנסה להלחם בכל הכוח,
ב"שדים", בפחדים, שאותו רודפים...ואינם מרפים !
אוהבת, עוטפת, מגוננת, אפילו מתחננת...

לפעמים בא לי לתת לו איזה בוקס הגון..
"הלו, איש תתעורר.."



אבל הכי חשוב, ואת זה הוא יודע לבטח,
שאני, לעולם לעולם לא אוותר על "סיעור המוחות",
החברות הכל כך מיוחדת, הקשר ה"חייזרי" הזה,
שקורה פעם אחת בחיים, אם בכלל...

אוהבת עד סוף העולם ובחזרה...
ת' שלך, תמיד שלך !

וקצת ורוד אופטימי, וחיוך גדול...