כבר לא כל כך חדש.....אבל עדיין מעניין

מה שבטוח,
יום יבוא, ואפרסם את סיפור חייו.
יושבת עכשיו על עריכת הטויטה,
מלאכה בכלל לא קלה,
דבריו נאמרו בעירבוביה גדולה,
עבר, מתערבב עם הווה..ושוב עבר, ושוב הווה,
ינקות, נעורים, ילדות, ושוב ינקות, צבא..נעורים...
קיבלתי סחרחורת...
המילים קצרות, חתוכות.... נשימות עמוקות שלו,
סערת רגשות קשה...
הפסקות נשימה שלי...היד כואבת,
...אני כותבת וכותבת וכותבת
אינני זוכרת מתי כתבתי ככה לאחרונה.

עכשיו הפסקה...עיבוד החומר.

בתחילה הכחשה,
התת מודע מסרב להבין, לבסוף.. הוא מבין,
אכן מודע שקיימת בעיה, אפילו חמורה...
והוא כבר לא בתת..
ועם זאת, הכל כאן כל כך שקט ורגוע, השלמה...
אז יאללה לעבודה !

יום ניפלא לכולם,
עם חיוך הכי גדול, הכי חם...