כבר לא כל כך חדש.....אבל עדיין מעניין

אמרה לי חברה ומה עם הצד השני?
הצד השני, הכוונה אלינו, המתחברות אל אותם נשואים.
גם אני "חטאתי" ואפילו פעמיים.
אינני מתגאה בזה ומודעת היטב לכל ההשלכות.
לפעמים זה מתחיל בידידות/חברות ומתפתח למעבר כמו במקרה האחרון שלי.
הניסיון של העבר לא תמיד מצליח לעצור את "השתוללות" הלב/הרגש, כשאתה מוצא
אדם שהוא ממש החצי המשלים שלך.
אך עליה וקוץ בא, הוא נשוי !
הצורך למצוא מישהו שימלא אותך הוא כל כך גדול, שאתה מוכן למחול על הפרט "הקטן" הזה.
אנחנו תמיד חיות בתקווה (גם אם קטנה) שהוא יקום ויעזוב.
וזו טעות גדולה !!
כמו שכתבתי בפוסט הקודם, הם מתרצים המון תירוצים מדוע אין ביכולתם להתגרש....
או מכריזים מראש על כוונתם לא לפרק את "המשפחה", ואני שואלת פעם נוספת,
איזו משפחה? כי מעצם היציאה החוצה "לחפש" את מה שחסר מבית, מעיד שקיימת בעיה.
מאד נוח לאכול את "העוגה ולהשאיר אותה שלמה".
הנה, הם מצאו פינה חמה, אוזן קשבת מזור לכאבם "לסבלם", פסיכולוג ב"חינם",
גם אם המערכת, אינה מבוססת על זיונים בלבד!
בסופו של יום, הם חוזרים הביתה אל האישה הקטנה, אל המשפחה וחיים בשקר של החיים שלהם.
ואנחנו, אנחנו נותרות עם געגוע וכמיהה למשהו אחר, ומוכנות להסתפק "בשאריות".
באלמנט הזה יש ניפגע אחד בלבד, אני/אנחנו.
אינני מכירה ולו מקרה אחד שהסתיים ב happy end....."והם חיו באושר עד עצם היום הזה.."
מראש זה נועד לכישלון !!
באים חכמים ושואלים, איך יכניס אדם בריא ראש, למיטה חולה..
התשובה על זה מאד פשוטה, לפעמים המחסור (ולא בזיונים) אלא הכמיהה והצורך בכתף, בחבר
נפש היא כל כך גדולה, שאנו מוכנים להתפשר.
אנחנו דוחקים את ההיגיון, הרציונליות הצידה מבלי לעצור לשנייה ולחשוב על התוצאה.
בכל המיקרים היא קשה וכואבת לנו.
הוא ממשיך בחייו, ועולם כמנהגו נוהג, מה שנישאר לנו זה הכאב הצורב.
אני כניראה הייתי זקוקה לפעמיים הנחתה של פטיש חמישה ק"ג על הראש על מנת להבין...
את ההנחתה ביצעתי בעצמי דרך אגב...
למדתי דבר אחד או שניים בדרך הקשה, והרי החיים זה בית ספר וכל דבר הוא שיעור,
התפקיד שלי ללמוד להפנים אותו, קיבלתי כלים, המשך התפעול בידיים שלי !!

תעשו טובה, בפעם הבאה בתקווה שלא תהיה, תזכירו לי לצבוט את עצמי ולהתעורר...
אני רק בן אדם, משמע עושה טעויות וצריכה "קצת" עזרה.

לא רוצה להיות יותר בצד המבין, רוצה להיות קצת בצד המובן...(כבר כתבתי את זה באיזה מקום 😄

ובנימה אפטימית זו...יום ניפלא שיעבור עלינו ושבוע טוב..
אוהבת אתכן חברות יקרות שלי, באשר אתן.

(למען הסר ספק, זו דעתי האישית בלבד, ותובנותי עם עצמי)