כבר לא כל כך חדש.....אבל עדיין מעניין

בתקופת החגים שגורם לי לעצבות,
לאיזו שהיא כמיהה...
אחרי יומיים של סרקסטיות לא נעימה
ואחרי ש"פרקתי" את מה שהעיק עלי,
אני מרגישה הקלה גדולה, והשלווה הרגילה שבה..
שלא תהיינה טעויות שאינני אומרת את מה שאני חושבת,
נהפוך הוא !
אך כשזה מגיע לרגש הפרטי שלי,
למה שקורה לי שם בלב,
ברוב המקרים אני משאירה את זה שם, עמוק בפנים
מסיבה מאד פשוטה של....לא להפגע.
מעין "חומת המגן הבצורה האחרונה", הפרטית שלי בלבד.
בפעם הראשונה בחיי,
נתתי לאחד בלבד את הזכות להכנס.
בפעם הראשונה בחיי,
הסרתי את ה"חומה האחרונה".
ו......זו הרגשה נפלאה של שחרור,
של להיות הכי אני שאפשר !